Eretz Chemdah, Beshalach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. בתוספתא דסוטה ויקח משה וגו'. להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל היו עוסקים בבזה והוא עסק בעצמות יוסף. והוא תמוה דאם חסידות יש כאן מה החכמה הנראה בזה. ועוד איך תליא זה בזה דמשמע שע"י שישראל היו עוסקין בבזה עסק הוא בעצמות יוסף. ונבאר דאיתא במדרש שה"ש חזית איש מהיר במלאכתו זה יוסף שהיה מהיר במלאכת אדוניו וכמ"ד לעשות מלאכתו נכנס כו'. ד"א זה משה שהיה מהיר במלאכת המשכן והמדרש מחוסר הבנה. ויבואר ע"פ מ"ש במסכת שבת (דף מ) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד כל מלאכה ומלאכתו שבתורה. איבעיא להו ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא או לא. ר"ל אם כמ"ד לעשות מלאכתו נכנס או לעשות צרכיו נכנס ואומר ניתי ספר ונחזי כו'. אלא עוד מסתפק אם והמלאכה היתה דים ממנינא או לא אם הפ' שהיה זהיר במלאכה או דשלימו עבידתא. וממילא אם ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא שלעשות מלאכתו נכנס א"כ והמלאכה היתה דים לאו ממנינא ולא מוכח שהיה משה זהיר במלאכת המשכן וכן להיפך. ועל זה אומר במדרש ד"א כי זה תליא במנין אבות מלאכות הנלמדים ממלאכה ומלאכתו הכתובים בתורה:
והנה בענין קדושי ישראל כמו שתקנו בברכת אירוסין מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין יש דעות בין הקדמונים. י"א שהיה קידושי כסף על ידי ביזת הים וחופה היתה במעמד הר סיני שכפה עליהם ההר כגיגית וי"א שהיה קידושי שטר על ידי הלוחות והחופה היה במשכן. ולפענ"ד שניהם אמת כי מתחלה היו הקידושין על ידי בזת הים ואחר שעשו העגל ורצה לדונם כפנויה בטל הקידושין הראשונים וקידושין השנים היו קידושי שטר ועל זה בא המשכן לכפר עון העגל ולבטל הקידושין וע"ז היה משה זהיר מאד במלאכת המשכן. ובזה מיושב מ"ש בכתובות מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו ואחר כך מקדש ה' כוננו ידיך ואחר כך נתהפך הסדר ועשה משכן תחלה כי חטא העגל גרם לזה. והנה כתיב הים ראה וינוס ארונו של יוסף ראה. והענין כי כל הניצול מן העבירה עושין לו נסים ולזה הים ראה וינוס וזה דוקא אם לעשות מלאכתו נכנס. אבל אם לעשות צרכיו נכנס רק דיוקנו של אביו נזדמנה לו אין בזה כח לברח הים בשבילו ולא היה משה טרח כל כך בעצמות יוסף. וזה שאמר שעל ידי שראה שכל ישראל היו עוסקין בבזה שזה היה לקידושין וסבר שיהיה הקידושין קידושי כסף והחופה ההיה במעמד הר סיני וממילא אין צריך לבנות משכן במדבר וא"כ והמלאכה היתה דים לאו ממנינא וע"כ ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא דלעשות מלאכתו נכנס ולא חטא אפילו במחשבה ויבקע הים בשבילו לזה עסק בעצמות יוסף:
בדרך אחר יל"פ. הנה ברש"י פירש כי השבע השביע השביעם שישביעו לבניהם ולמה לא השביע את בניו כו'. ויל"ד מדוע לא הק' בל"ז אך דהיה מקום לומר פן יתירו בניו שבועתם. אבל שבועת השבטים שבזה מחל להם את אשר מכרוהו כמש"פ באה"ח עמ"ש מזה אתכם עי"ש הוה נשבע בשביל טובה. אך בזו"ח כתב דקושי השעבוד היה בשביל מכירת יוסף. ובאמת דעת רבים אומרים דקושי השעבוד השלים מנין הארבע מאות שנה. וי"ל דע"י שקיימו שבועתם מחל להם על מכירתו. ושוב קושי השעבוד השלים המנין. ובזה ניחא דבמדרש אומר מדלג על ההרים שהקב"ה דלג על הקץ ויצאו קודם הזמן וזה היה בשעת הגאולה. אבל אחר כך שקיימו ולקחו עמם עצמות יוסף והיה קושי השעבוד שלמפרע להשלים המנין. ונ"מ דאם היו יוצאים קודם הזמן על ידי דילוג אין מגיע להם ביזת הים שהוא הרכוש גדול. אבל על ידי שקושי השעבוד השלים המנין. ממילא יצאו בזמנם והגיע להם רכוש גדול ועל זה אחר שאומר השביעם שישביעו לבניהם וק' הא בניהם לא מכרוהו ולא הי' שבועה שבשביל טובה. ופן יתירו שבועתם וצ"ל דגם להם היה טובה שעי"כ לקחו ביזת הים וא"כ מדוע לא השביע את בניו שגם בניו היה להם טובה זאת. ושפיר אמר על ידי שראה שכל ישראל היו עסוקים בבזה עסק בעצמות יוסף שעי"כ הגיע להם לשלול שלל ולבוז בז:
דרך ג' יבואר במה שאמר בירושלמי דכלאים בהני ארוני דאתי מבבל לארץ ישראל אמר בר קוריא ע"ש אני קורא ותבאו ותטמאו את ארצי במתיכם. ומשמע שיש בזה קצת איסור ולמה הכניס משה אה עצמות יוסף. אך פי' אם נאמר דארץ ישראל היה אז של ישראל והיתה בקדושה. אבל למ"ד דעדיין לא היתה של ישראל עד אחר כיבוש אין מקום לזה. וידוע דאם ארץ ישראל היתה של ישראל מימות האבות לא התחיל הגרות עד שבאו למצרים. אבל אם לא היתה עדיין של ישראל התחיל מלדת יצחק כיון שהיה ארץ לא להם ונשלם הזמן. ועל ידי זה על ידי שראו שעסקו בבזה מוכח שנשלם הזמן וארץ ישראל אינה עדיין של ישראל לזה עסק בעצמות יוסף: בסוטה (דף נג) כל אותן ארבעים שנה היו ב' ארונות הללו מהלכין זה עם זה והיו עוברים ושבים מה טיבו של מת אצל חי. אמרו קיים זה מה שכתוב בזה ואי לא עסק ביה משה ישראל לא היו מעסקי ביה והא כתיב ועצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים. אמר הניחו בגדולים יותר מבקטנים. עכ"ל. וקשה להבין מה שייכות יש למימרא זו דלעיל. ויל"פ דאיתא בכתובות פרק ג' מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת. בד"א שאין עמו כל צרכו וכמה כל צרכו ר"י אמר נטילתה כנתינתה מה נתינתה בס' רבוא אף נטילתה בס' רבוא. ויל"ד לפ"ז למה נתעסק משה לבדו הלא צריך ס' רבוא. וצ"ל שהיה באמת שקול כס' רבוא. אבל עדיין יש לדקדק הגמ' מסיק הנ"מ למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לאחרים לית ליה שעורא. ויוסף היה מתני לאחרים בודאי. וי"ל דאי' בב"ק וכבוד עשו לו במותו שהניחו ס"ת על מטתו של חזקיה ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה. אמר רבה בב"ח הנה אזלינא בהדי דר"י ואמר אפי' קיים אמרינן למד לא אמרינן. ופי, רש"י ולחזקיה אמר למד שהוא גדול מאד וזה הכבוד לא עשו לאחרים שלא אמרו רק קיים. ואם כן מדאמרי ליוסף קיים. ש"מ שלא החזיקוהו רק לקרי ותני ולא למתני ודי ס' רבוא לזה נתעסק משה לבדו ואמרו ישראל הניחו יותר בגדולים מבקטנים דדי במשה לבד ששקול כס' רבוא: