(שמות יד לא) במדרש ויאמינו בה' ובמשה עבדו*. אם במשה האמינו בה' לא כל שכן ומה תלמוד לומר ובמשה. ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין בהקב"ה. והתמיה מבואר דה"ל לומר ומה ת"ל בה'. ונראה על פי מ"ש הרמב"ן והר"ן בדרשותיו והרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות דהנביא המתנבא לטוב אף על גב שאחר כך ירעו העם מעשיהם מוכרח הטובה לבוא. אבל מה שהקב"ה מבטיח לטוב העמים. החטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת. וכתבו הטעם שהוא מוכרח שנבואת נביא תתקיים כדי שיהיה ענין יבחן בו הנביא. והנה לשון האמנה יש בו ב' ענינים אמונת הכח והיכולת. ובזה הענין אם במשה האמינו בה' לא כל שכן. והב' אמונת ההבטחה. ובזה אדרבה יותר יצויר שהאמינו במשה שהיה נביא והבטחתו מוכרח בכל אופן שתבא. משא"כ הבטחת ה' פעמים החטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת ועל זה אם פי' אמונת היכולת בה' לא כל שכן ואם פי' אמונת ההבטחה מה תלמוד לומר ובמשה:

שם דף ל ע"ב דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. עולל מוטל על ברכיו ותינוק שומט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו. ר"מ אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר במקהלות וכו' ממקור ישראל. ופי' התוס' דר"מ ור"י הגלילי לא פליגי אהדדי רק שמקרא יונקים משמע גם כן ששמט דד מפיו. דאם תאמר דר"י הגלילי פליג עם ר"מ אם כן מאי מקשה גמרא בפרק ג' שאכלו לר"י הגלילי ואידך. ומשני ממקור נפקא. ממילא ש"מ דגם ר"י סבר כר"מ. ובתוספתא מסיים ואותן מלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו א"ל הקב"ה בואו וראו השירה. פתחו אף הם ואמרו שירה ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'. ונל"ב דגם יל"ד בגמרא דקאמר וכיצד אמרו שירה לאיזה ענין מביא זה. וצ"ל דיש ב' דעות א' דאמרו שירה בתוך הים דכ' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ומשמע שאמרו שירה בתוך הים. וגם משום דאין השכינה שורה בחוץ לארץ רק בתוך הים כדכתיב על נהר כבר. אמנם רבי יוסי הגלילי מביא ראיה לדבריו שאמרו שירה כשעלו מן הים. דאי' במד' כשראשון של ישראל יצא מהים אזי ראשון של מצרים בא לתוך הים וכשאחרון של ישראל יצא מן הים אזי אחרון של מצרים בא לתוך הים. ואיתא ברש"י ויהי באשמורת הבוקר שהלילה נחלק לג' משמרות ומשמר הג' קרוי משמר הבוקר ובו המם מחנה מצרים ואז כבר היו ישראל ביבשה אבל במשמר ב' היו ישראל בים. ואיתא בריש ברכות משמר ג' תינוק יונק שדי אמו ושפיר אמר בזה שיצאו מן הים דהיה במשמר ג' שאז תינוק יונק שדי אמו. אבל קשה לפ"ז ל"ל לתוס' להביא דר"י סבר כר"מ מכתובות הא גם מכאן מוכח דאי לא ס"ל כר"מ לא מוכח מקרא כלל תינוק יונק משדי אמו. ואם כן לא מוכח שהיו בשעה שיצאו ישראל מן הים. ובתוספתא שאמר אותן מלאכי השרת אף הם אמרו שירם מוכח זה בלא"ה דהיה בשעה שיצאו מן הים. דיל"ד מה זה דקאמר פתחו ואמרו, ויל"פ ע"פ מ"ש בחולין חביבין ישראל שאומרים ה' אחר שני תיבות ממלאכי השרת שאומרים ה' אחר ג' תיבות קדוש וכו'. ומקשי והא איכא ברוך ומשני כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב ופי' רש"י דמש"א אחר ג' תיבות קדוש קדוש קדוש. ולפי המפרשים שכת אחת מזמרים קדוש, וכ"ב ג"כ קדוש, וכ"ג קדוש ה' צבאות. אם כן הכא דפתחו ה' אדונינו קשה איך פתחו בשם. וצ"ל שהיה במשמר ג'. דכבר אתיהיב רשותא. ממילא מוכח דישראל אמרו שירה בשעה שיצאו מן הים. דאז היה במשמר ג'. וכן היה הכרח לר"י הגלילי ואפשר דלא סבר כר"מ לכך הביא תוס' ראי' מכתובות: