(שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. במדרש בזכות חקים ומשפטים שקבלו במרה ניתן להם המן. ולמה לא אמרו שירה על המן כדרך שאמרו על הבאר וכו'. ונ"ל דיש פלוגתא והובא ברא"ם שהיה לישראל ס"א משירי חררה שהוציאו ממצרים וח"א מחררה עצמה היה ס"א סעודות. וכשתעיין תראה שהפלוגתא תלוי בזה אם היה להם לערב ט"ז אייר שיצאו ממצרים לחם או לא. דאי אמרינן מחררה גופא היה להם ס"א סעודות בודאי לא נשתייר להם סעודה לערב ט"ז משום שיצאו ממצרים בט"ו ועד ט"ז באייר הרי ל' יום וצריך ס' סעודות ממילא א"ת משירי חררה היה ס"א סעודות שפיר נשאר סעודה לערב ט"ז כמבואר בכ"מ. ואיתא בסוף סוטה ובמכילתא תניא ר' אלעזר אומר מי שיש לו לאכול היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה. ואיתא במדרש לא כל הרוצה לומר שירה וכו' אלא בזכות אמנה שהיתה שרתה שכינה עליהם ואמרו שירה. דכתיב ויאמינו אז ישיר ממילא כיון שהיה להם מה לאכול והלינו על משה היו מקטני אמנה ולא שרתה שכינה עליהם ולזה לא אמרו שירה. אבל הא תינח א"ת שהיה להם סעודה ואף על פי כן הלינו ולא יכלו לומר שירה. אבל אם לא היה להם סעודה לא היו קטנה אמנה ומדוע לא אמרו שירה . אך לכאורה יש ראיה שהיה להם סעודה. דאם לא כן קשה לפי' רש"י לחם שתלו כהוגן והם שאלו ביום ט"ו מדוע לא נתנו תיכף בשלמא בערב א"א כדפי' רש"י שאין זמן לטרוח. אבל עז"ק מדוע לא נתנו ביום ט"ו ויש שעות וש"מ דהוה לחם לערב אם כן שפיר לא אמרו שירה. אך יש לומר להיפוך דלא ירד בט"ו משום דהיה. בשבת ואסור לאפות ואין דרך לטרוח אבל הא תינח אם ניתן שבת במרה וכו'. ועתה מבואר שאמר בזכות שבת ניתן להם המן מוכח דכבר ניתן להם שבת. אם כן שפיר מקשין מדוע לא אמרו שירה, ונכון: