(שמות טז יד) במדרש ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס. דק מלמד שהיו יורדים מרקיע דכתיב הנוטה כדוק שמים. ולפי שהיה מן הרקיע יכול היה יורד צונן תלמוד לומר חס. ותימה דהא בקרא מפורש יותר לחם מן השמים ולמה צריך דק. ועוד דמה"ת דמן הרקיע יהיה צונן. ויל"פ דאי' בגמ' דמן היה גבוה ס' אמה דכתיב דלתות ובמבול ארובות ומבול גבוה ט"ו אמה ב' ארובות אם כן ח' ארובות ס' אמה משום דמדה טובה מרובה. ועיין בפ' מ"ח. ואיתא בילקוט תהלים זבדי בן לוי אמר מן היה יורד לישראל כשיעור אלפים שנה ומביא חשבון גמ' דידן דכ' ארובות ומשפט דור המבול י"ב הדש ומדה טובה מרובה ת"ק ממילא ל"ח ארובות כ' אלפים שנה אבל לסברת גמ' דידן שלא היה ת"ק פעמים רק שוה משמע שהיה יורד ד' שנה בכל יום ויקשה קושית הילקוט ולמה בכל יום הלא ביום א' היה די על ד' שנה. וצ"ל כתירוץ הילקוט שיהיה הם. אבל על הילקוט קשה כמו שמקשה גמרא בסוגיא מי דמי הכא חדא שעתא והכא ארבעים יום. עי' מ"ש דמוכח דלא הלך המ' יותר משעה. ואיתא בתוס' במ' יום יש תתק"ס שעות אם כן מגיע על יום א' ג' שעות בקירוב משום שס"ה ימים כמבואר במדרש שהם משפט מבול ימות החמה. אם כן לא דמי הכא חד שעתא והתם ג' שעות בכל יום בקירוב. ובודאי יותר מב' שעות ומחצה והכא רק שעה. אל יש לומר הא דכתיב ארובות היה רק חדא ארובה וכתיב ארובות משום דהמזלות הם ברקיע והוכרח להיות גם כן ארובה בוילון משום דנטל הקב"ה ב' מזלות מכימה משום דהמבול היה ביום ובלילה והמן היה רק ביום. ממילא דהמבול היה הולך בחד ארובה דרך שם בשלש שעות על יום והכא היה ה' ארובות מה לי א' בשלש שעות מה לי ה' בהד שעה מ"מ עולין לפי ירידת המבול ביותר ב' כפלים. ממילא כיון דהמבול היה די ג' שעות בחד ארובה אם כן כיון שהיה בכאן ה' ארובות היה לערך שני ימים. אם כן גם כן קשה למה הלך בכל יום הא הלך ביום א' כשיעור ב' ימים אלא ש"מ שהלך בכל יום כדי שיהיה חם. אם כן למה צריך לכתוב כלל הנס. אבל עתה שהלך המן גם דרך רקיע והוא היה בשחקים אם כן אפשר שגם במן היה רק דלת א'. ומ"ש דלתות כיון שהיה צריך לילך דרך הרקיע היה רק חד דלת ורק על יום ולא היה חם. והשתא יבואר דבל"ז אין צריך קרא שיהיה חם דמוכח כנ"ל באורך אבל עתה שהיה יורד מן הרקיע והמן היה בשחקים כדאיתא בחגיגה ממילא אפשר לומר שהיה רק דלת א' שהם ד' ארובות אם כן לא מוכח שיהיה הם לכך כתיב וחם ודוק:

במדרש שבו איש תחתיו. אלו ד' אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה כיון ששמעו דבר זה קבלו עליהם שבה מיד עכ"ל המדרש. ונראה לבאר דהאבן עזרא כתב דיש מינים שאומרים דבשבת הלילה הולך אחר היום מדאמר משה שבת היום ע"ש. ואיתא בילקוט דהמן הלך עשר פרסאות סביב המחנה דרך יום ואיתא בברכות פרק תפלת השחר דבתחלת ד' וחם השמש ונמס אם כן איך יוכל להיות דהלילה הולך אחר היום דא"כ ליל מוצאי שבת שייך לשבת ואיך הלכו ו' שעות קודם הבוקר אותן שהוכרחו להיות שטים ולוקטים שהוכרחו לילך דרך יום שהוא עשר פרסאות כדאי' שם בילקוט. ואם כן ביום א' לא היה להם מה לאכול ומוכרח שלא כדעת השוטים. וכ"ז אם נאמר דאסור לילך אלפים אמה בשבת אבל אם נאמר כדעת הרב אלפס דשלש פרסאות כשיעור מחנה ישראל מותר מן התורה לילך בשבת ואם כן על ידי עירוב מותר לילך ו' פרסאות אין ראיה מכאן ואפשר לטעות כדעת הטועים. ובזה יבואר המדרש הנ"ל כששמעו שאל יצא איש ממקומו הוא אלפים אמה אם כן מוכרח דהיום הולך אחר הלילה קבלו עליהם את השבת מיד בערב שבת בתחלת הלילה:

ועפ"ז יבואר גבי מעשה דדוד שברח לאחימלך ומצא שאופים לחם הפנים בשבת שהורה להם דואג וחרד אחימלך לקראתו שנאמר (שמואל א' כ"א א') ויבא דוד וגו' ויחרד אחימלך לקראת דוד וגו' ושם פסוק ד' כתיב ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא. ויש הרבה דקדוקים בזה ואין צורך להאריך כי יעמוד המעיין מעצמו עליהם. ויבואר על פי דאיתא במנחות (דף צה ע"א) איבעיא להו לחם הפנים נפסל במסעות או אינו נפסל במסעות רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר נפסל וחד אמר אינו נפסל מאן דאמר נפסל דכתיב כאשר יחנו כן יסעו מה בחניתו נפסל ביוצא אף בנסיעתו נפסל ביוצא. מ"ד אינו נפסל דכתיב ולחם התמיד עליו יהיה ופרש"י אלמא בקדושתו קאי ומסיק שם הגמ' דלא פליגי מ"ד דאינו נפסל הוא במסודר ומאן דאמר דנפסל הוא במסולק עי' שם. ואיתא שם אמר אביי ש"מ יש סילוק מסעות בלילה דאי אין סילוק מסעות בלילה אימת מידלי לצפרא מאי איריא משום יוצא תיפוק לו דאיפסל ליה בלינה עי' שם פרש"י ותוס' ד"ה שמע מינה יש סילוק מסעות. ואציע לך פי' נכון בגמרא ליישב פירוש רש"י דמדייק אביי מהברייתא דהובא לעיל שם בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלים ביוצא וכו' דקשה קושית התוס' למה אמר אביי ש"מ וכו' תיכף אחר מאי דמסיק שם הגמרא דלא פליגי רבי יוחנן ור"י בן לוי אם לחם הפנים נפסל ביוצא. ובזה ניישב משום דמהברייתא לחוד לא מצי למידק דיש סילוק מסעות בלילה דלעולם אין סילוק מסעות בלילה והא דאצטריך לומר שקדשים נפסלו משום יוצא ולא משום לינה לא מיירי בקדשי קדשים דנאכלין רק ליום ולילה אלא מיירי בקדשים קלים דנאכלין לשני ימים ולילה אחד. ואין להקשות הלא קדשים קלים נאכלים בכל מחנה ישראל ומאי פסול יוצא איכא בשעת סילוק מסעות אבל יש ליישב קושי' הזאת דהברייתא סבר דכקורה היו מהלכין ונמצא דבשעת סילוק המסעות בטלה קדושת מחנה ישראל מפני שנפרץ במילואו. אבל בתר דאסיק עתה דכאשר יחנו כן יסעו מיירי בדגלים דנלמד מזה דכתיבה היו מהלכים ולא נתבטל בעת סילוק

המסעות קדושת מחנה ישראל ואם כן קדשים קלים לא נפסל ביוצא ע''כ דהברייתא מיירי מקדשי קדשים ומוכח שפיר מזה דיש סילוק מסעות בלינה דאל"כ תיפוק ליה משום לינה. דבקדשי קדשים שנשחטו היום לא היה יכול להיות דאי אין סילוק מסעות בלילה היה סילוק מסעות רק בתחלת היום קודם שהקריבו תמיד של שחר ע"ש בתוס'. וקדשי קדשים שנשחטו אתמול כבר נפסלו בלינה:

מעתה נשוב למעשה דדוד ואחימלך. שדוד בא אליו וראה שהורה דואג לאפות לחם הפנים בשבת. ואמרתי שמוכרח שהיה קודם שש שעות לפי הגמ' דצריך להיות על השולחן לחה"פ תמיד. ומבואר שם דף צ"ט ד' כהנים מקדימים לפניהם אלו מושכין את הישן ואלו מניחים את החדש ואי אפשר להקטיר את הבזיכין אלא לאחר סילוק הלחם הישן ובזיכים קודמין למוספין לר"ע ובזיכין בה' ומוספין בו'. ולר"י מוספין קדומין ומוספין בו' ובזיכין בז'. אם כן כיון שמצאן דוד עדיין אופים לה"פ נמצא שלא הקריבו עדיין הבזיכין ואם כן היה קודם שעבר שעה ו' לר"י ולר"ע קודם שעה ה' ואם כן לא הלך דוד יותר מששה פרסאות ואפשר פחות ואם כן לפי שיטת הרי"ף הנ"ל יוכל לילך מה"ת עד ששה פרסאות ע"י ערוב ולא היה מקום לחרדת אחימלך רק מפני שדואג הורה לאפות לה"פ בשבת וצ"ל הטעם משום דכתיב ולחם התמיד כדיליף שפסח דוחה שבת בפרק אלו עוברין וקשה מנ"ל דתמיד דכתיב גבי לה"פ בא להורות שדוחה שבת. דילמא להורות שאינו נפסל במסעות. והא דכתיב כאשר יחנו כן יסעו דנפסל במסעות מיירי במסולק כנ"ל. וע"כ צ"ל דס"ל דעל מסולק שנפסל ביוצא לא צריך קרא משום דבשבת אסור לנסוע יותר מאלפים אמה ובלילה לא היה סילוק מסעות וביום א' כבר נפסל בלינה נמצא דמוכח מזה דאיסור תחומין מה"ת אף בפחות מג' פרסאות (ועי' ברמב"ן בפי' עה"ת שלא היו נוסעין יותר מג' פרסאות ביום) לפיכך חרד אחימלך על דוד שהלך יותר מאלפים בשבת [ועין בספר ל"ח דרק משום איסור תחומין לא היו יכולין ליסע בשבת. אבל לא משום המשאות שהיה אפשר למצוא תקנה]: