(שמות י כא) ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך במדרש חשך שהביא הקב"ה על המצרים היה קשה מאד וכו' א"ל הקב"ה למלאכים ראוים הם המצרים ללקות בחשך מיד הסכימו כולם כאחד ולא מרו את דברו וכו' מהיכן היה החשך מחשך של מעלה. נראה עפ"י הידוע דכולו חייב זכאי ואם כן היה ראוי למלאכים שילמדו עליהם זכות ואז היו חייבים אבל אחר שהסכימו כולם לחובה ממילא הם נשארים זכאים אך לפמ"ש דמחשך של מעלה היה ר"ל כי האור הגנוז הוא בעצמו היה החשך למצרים ואור לישראל כמ"ש שלעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה רשעים נידונים בה וצדיקים מתרפאים בה כי הצדיקים עיניהם זכים ויכולים לסבלו ועז"א הוי המתאוים את יום ה' דייקא כי זה יהיה באמת יום הגדול והנורא שיזרח בו האור הנעלם ועז"א למה לכם דייקא יום ה' הלא הוא לכם חשך ולא אור ועז"א משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה. ואם כן אמר שהיה האור הגנוז בעצם אין זה חובה ואפי' היו כולם מסכימים אין זה חובה והדין נותן שיזרח האור. אך מאין ידעו המלאכים שכוונת הקב"ה על האור הגנוז דלמא רוצה הקב"ה להביא חשך ממש. אך מתנאי דיני נפשות א) מתחילין מן הצד ופותחין בזכות וכאן אמר הקב"ה דייקא והתחיל בגדול ואמר בזה"ל ראוים הם המצרים ללקות בחשך הרי פתח בחובה וידעו שאין כוונתו רק על האור הגנוז לזה מיד הסכימו כולם כאחד, ועז"א בסמוך מהיכן הביא עליהם חשך מחשך של מעלה וזה מבואר בכתוב שאמר שלח חשך ויחשיך דקשה למה הכפיל חשך ויחשיך. אך פרשתי מ"ש גם חשך לא יחשיך ממך כי ידוע מ"ש דלא כתב ולחשך קרא אלהים לילה דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה, ר"ל כי מלפני הקב"ה יורד תמיד רחמים ולמטה נתהפך לדין לפי הכנת המקבלים כמו שהארכתי כבר במק"א, ועז"א גם חשך לא יחשיך ממך רק למטה נתהפך לחשך, ובזה נל"פ מ"ש במד' פ' קדושים הקב"ה כשנותן ברחמים נותן וכשלוקח ברחמים לוקח ולא עוד אלא כשנותן לא נמלך בבריה וכשלוקח נמלך בב"ד שנאמר ה' נתן וה' לקח וכמו שאמרו וה' הוא וב"ד. כי כשעושה רעה אין הרעה יוצאה מלמעלה רק למטה נתהפך לרע וע"ז צריך להמלך בב"ד ר"ל שע"י ב"ד למטה נתהפך לרע ומוכח שברחמים לוקח והכל רחמים אצלו ית' ועז"א שבכאן לא היה כן רק שלח בעצמו החשך וימשיך הוא בעצמו כי לא היה חשך רק אור וע"ז לא מרו את דברו: