(שמות יב ב) דרשת פרשת החדש החדש הזה לכם. במס' ר"ה (דף י ע"ב) ר"א אומר בניסן נברא העולם בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל, רי"א בתשרי נברא העולם בתשרי נגאלו ישראל ובתשרי עתידים ליגאל, והנה איתא זכו יגאלו בניסן, לא יזכו יגאלו בתשרי, בארתי הדבר ע"פ משל, נכרי אחד שכר משרת ישראל על שתי שנים, וידוע כי הם מונים שנות החמה, וישראל מונים שנות הלבנה, ונמצא יתירה שנה שלהם על שנה שלנו י"א ימים, וכשהגיע סוף הב' שנים טען המשרת אחר שאני ישראל השכרתי א"ע לפי חשבוני, וכבר כלו הב' שנים, והנכרי טען כי הוא שכרו לפי חשבונו ועוד יש לו לעבוד כ"ב ימים, ובא הדבר לפני השופטים ויצא הפסק, שהדבר תולה לפי מה שהתנהג הישראל באותן הימים, אם הלך בתורת ישראל ולא חלל שבת ושמר תורת היהודים, ממילא עיקר הוא לפי חשבון של בני ישראל. אך אם לא התנהג אצל אדונו בדת ישראל, יחשב לפי חשבון הנכרי, וכן הדבר הזה ישראל מונים שנותיהן מניסן ובא' בניסן ר"ה למלכים ודוקא למלכי ישראל כמ"ש בגמ' ר"ה. ואו"ה מונים מתשרי, והנה ה' קץ שם לחשך כמה שנים יהיו ישראל בגלות, ובהגיע זמן הגאולם יאמרו האומות כי העיקר תלוי לפי חשבונם שהם מונים מתשרי וישראל יאמרו כי צריך למנות מניסן, ויהי' הפסק באם יזכו ויתנהגו בדת ה' ומצותיו יגאלו בניסן, ואם לא יזכו ויתערבו בגוים לעשות כמעשיהם, יגאלו בתשרי. בזה יבואר מ"ש במד' כיון שאמר משה לישראל בחדש הזה אתם נגאלים אמרו הלא מצרים מלאה מע"ג שלנו, ר"ל כיון שא"ל שיגאלו בניסן לא בתשרי שאלו הם התנהגו בחוקות הגוים כמצרים, וראוי שיגאלו בתשרי, וההבדל בין ניסן ותשרי נבאר אח"כ: בירושלמי איתא שאלו מה"ש י לפני הקב"ה אימת ר"ה א"ל אני ואתם נלכה לב"ד הגדול, והדבר תמוה, מה שאלה היא זו, הכל יודעים כי ר"ה באחד בתשרי, ונבאר זה עפ"י משל היה מלך אחד גדול והוא היה ג"כ מחוקק, היינו שנתן לבני המדינה שלו דת ותורה אשר על פיה יתנהגו, והמלך הזה לא היה לו בנים, וראה ילד אחד בן שש שנים, מפואר מאד טוב השכל, וראה כי יצליח למלוכה, ולקח את הילד הזה אל ביתו שיהיה לכל דבר כבנו והוא ימלוך אחריו, ולהילד הזה היה לו עוד אח אחד קטן ממנו, והוא לא היה שלם כאחיו רק יען שלקח את אחיו שיהיה כבנו ולקח גם הילד הקטן ג"כ אל ביתו כמשפט הזה שיהיה כבנו, לבל יהיה אחד בן מלך והשני הדיוט. אבל אמר בפירוש, כי את האח הקטן אינו לוקח להיות לו לבן רק בעבור אהבתו את האח הגדול ושלמותו, והנה היה אז הדת במדינה כי לא יוכל איש לקחת בן איש זר שיהיה אצלו כבנו אשר ילדו עד שיהיה להבן שמונה עשרה שנים, כי אז אם הבן יתרצה בזה בדעתו שיהיה זה לו לאב והוא יהיה לו לבן, אז יתקיים המשפט הזה בכל תוקף לנחלה לכל דבר כאב עם בנו, ומטעם זה לא יכול המלך לגמור הדבר שיכתב בדת המדינה שבן הזה עומד במקום בן מלך עד שגדל הילד ונעשה בן י"ח שנים, שאז יתכן הדבר להיות לו לבן בכל תוקף, התנה אז תנאי בזה, שבאם לא ישמור הבן את תורת המלך וחוקותיו, אז יבטל ממנו משפט הזה ולא יהיה כבן מלך רק כבן הדיוט, ולא לו יהיה המלוכה,וזה התנה רק עם הבן הקטן,

אבל עם הגדול לא התנה דבר כי ראה בו שהוא בתמימותו בודאי ישמור את מצות המלך: והנה יען כי מנהג המלכים שביום לדת בניהם יעשו בכל שנה משתה ושמחה, קבע המלך הזה יום שקבל את הילדים האלה שיהיו כיוצאי ירכו, ליום מולדתם, לעשות בו חג בכל שנה ושנה, אמנם הקבלה הראשונה שאספם על ביתו בהיותם ילדים היה באחד בניסן. והקבלה השנית, עת שנעשה האח הקטן בן י"ח שנים היה באחד בתשרי. מ"מ קבע המלך שיום החג הזה יהיה באחד בתשרי, באמרו כי אף שעיקר החג ראוי להיות באחד בניסן בעת שלקחם לביתו בפעם ראשונה כי מאז נקבע בלב המלך שיהיו כבניו, מ"מ זה היה נכון, אם הקבלה השניה בעת שגדלו היה בלי תנאי, שאז היה הקבלה הראשונה עקרית. אבל אחר שבעת שהגיע הדבר לידי גמר באחד בתשרי, אז הטיל תנאי בקבלה זו, שאם יעבור הבן על תורת המלך יסולק ממשפטי המלוכה, נמצא לא נתקיימה הקבלה הראשונה, ואם יעשה החג באחד בניסן, ידמה כי עיקר הוא הקבלה הראשונה שהיתה בלי התנאי, ולכן קבע החג באחד בתשרי, להורות כי התנאי קיים ולמען כי בכל שנה ושנה עת יעשו החג הזה יזכרו ג"כ כי תנאי היה בדבר, ויחפשו לדעת אם לא עבר על תורת המלך ופקודיו כי אך על אופן זה נתקיימה הקבלה, והנה הבן השני הקטן מאחיו, אשר אצלו היה גם הקבלה השניה בלי שום תנאי כלל בא לשאול את המלך אימת יעשה הוא את החג שלו, באמרו כי בשלמא לאחי הגבלת זמן החג בתשרי, יען כי קבלתו היה על תנאי, אבל אני לא התנית תנאי, ממילא נשארה הקבלה הראשונה בתקפה, וראוי שיהיה החג שלי בזמן הקבלה הראשונה, והשיב לו המלך טעית בזה, כי הלא אותך לא קבלתי גם בראשונה רק על תנאי, אם בעת שיהיה אחיך בן י"ח שנים יתרצה להיות כבני, ומחמתו קבלתי גם אותך וממילא גם אחר שקבלתי את אחיך בתנאי, הלא גם קבלתך תלוי בתנאי של אחיך, שבאם אחיך יעבור על תורתי, ולא ישאר במשפט הזה להיות בני, ממילא גם אתה תדחה ממשפט, ולפיכך ראוי שגם חג שלך יהיה בא' בתשרי בעת החג של אחיך:

והנמשל מבואר עם מ"ש האריז"ל להכריע שר"א ור"י לא פליגי אהדדי, כי במחשבה עלה לברא את העולם ואח"כ בא לידי מעשה, כמ"ש חז"ל מתחלה עלה במחשבה וכו' והמחשבה היה בניסן, והמעשה של הבריאה היה בתשרי. והנה המחשבה שעלה ברצונו הפשוט, וברא העולם העליון והשפל, למען יהיו כבניו להשפיע להם מטובו, היה בלי תנאי, כי אז לא עלה בדעתו שיחטא האדם ושיהיה לו יצה"ר וע"כ אמרו בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים הקדים מה"ר ושתפו למה"ד, והתפלאו המפ' איך יצדק שינוי, ויבואר עפ"י מ"ש במד' בשעה שאמר השם למה"ש נעשה אדם א"ל אדם זה מה טיבו צדיק יהיה או רשע א"ל צדיק יהיה, ודרך רשעים העביר מלפניו הה"ד כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, והוא תמוה איך העביר דרך רשעים. ויבואר עפ"י משל אחד עלה בדעתו לנסוע ללייפציג ליקח סחורה להרויח בה, הנה בעת עלה זה במחשבתו בודאי לא עלה בדעתו שיפסיד בסחורה, כי לא רצה לנסוע רק כדי להרויח ולא להפסיד, ויהי בעת בא ללייפציג והתהלך אצל הסוחרים, וראה הסחורה וחקר ושקל טיבם ומתירם שם, אז פלס ושקל לבל יפסיד בבאו בביתו למכרם והתנה עם הסוחרים בל יהיה שום אונאה ושבאם יהיה פגם בהסחורה השב ישיבם לו, כן הדבר הזה בעת עלה בדעתו לברא את האדם הלא עיקר מגמתו היה שיהיה האדם צדיק וישמור דרכי ה', וכן אמר למה"ש, כי על הכוונה הזאת בורא את האדם, אבל בעת שבראו אז ראה כי באפשרות בידו גם לעוות דרכו בכח הבחירה החפשית שבידו ואז התנה עמו שאם יעבור על מצותיו מות ימות, ושבראו על אופן שיהיה צדיק:

והענין שישראל מונין מניסן, הוא כי ר"ה הרת עולה באחד בתשרי שבו נברא העולם, והנה יש לכל אדם שתי יצירות, יצירתו הטבעית בשעה שיצא מרחם, ב' יצירתו הבחיריית, עת שעושה את עצמו במה שמשלים נפשו במושכלות, להיות נקרא אדם ולצאת מגדר החי השור והחמור, וזה עיקר מנין ישראל מניסן שבו נוצרו שנית להקרא גוי קדוש, עם ה', אבל בעת שאינם זוכים, הם כאחד הע"ג וחשבונם מתשרי מעת הרת עולם. וז"ש החדש הזה לכם דייקא ראש חדשים לא לזולתכם הוא לכם המובחר והראש מכל חדשי', ולכן תחשבו אותו להיות ראשון לכם לחדשי השנ':

והנמשל בעת שברא ה' את העולם במחשבה בניסן כנ"ל היה בלי תנאי כמ"ש למעלה בביאור המד' כששאלו מה"ש לפני ה' אדם זה מה טיבו השיב צדיק יהיה, ואילו רשע לא קאמר, כי ראשית המחשבה לא היה להפסד רק לשכר אבל בעת שהגיע לידי מעשה אז עלה על דעתו כי יש בחירה. וכי יש ציור גם להפסד. וע"כ מתחלה עלה במחשבה לבראת במה"ד כי בבריאת המחשבה לא עלה ע"ד שיהי' צורך לרחמים, רק בעת שהגיע לידי מעשה היה הכרח לשתף מדה"ד, וא"כ האדם בעת בראו ה' במחשבה היה בלי תנאי, ובתשרי עת שהיה מעשה היה בתנאי, ובחר ה' שיהיה ר"ה בתשרי שאז היה תנאי אם ישמור פקודי ה' יתקיים העולם, ואם לאו יוחזר לתהו ובהו, אבל מה"ש בהם דומה המחשבה למעשה, כי גם בעת המעשה היה בלי תנאי כי אין להם יצה"ר, א"כ שואלים אימת ר"ה כי הם טוענים שלהם ראוי להיות ר"ה בניסן אחר שלהם אין חילוק בין המחשבה והמעשה, והשיב להם ה' הלא בכם לא בחרתי בעצם, ואתם לא נבראתם רק בעבור ישראל, וא"כ אחר שאצלם התניתי תנאי, ואם לא ישמרו התנאי, גם אתם לא יהי' לכם קיום והעמדה. וז"ש הלא אני ואתם מהקשר שיש בינינו צריכים אנו להלוך לב"ד הגדול, והם יחרצו לפי מעשיהם אם יהיה לכם קיום או לא: