(בראשית כד ג) מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. יל"פ מ"ש אנכי יושב עפמ"ש למעלה כי כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. ומצד הדין כל טוב ארץ כנען שייך לאברהם שהיה מבני שם מטעם מה שקנה עבד קנה רבו רק אברהם לא התנהג עפ"ז כי מצד דין תורה אסור ליקח עבד מן הכנענים. ולפ"ז מצד דין תורה אסור החיתון בהם. והנה אין מקום למצוה רק אחר שהיה קנין הארץ לאברהם ולזרעו ומאז התנוצץ מצות לא תחיה כל נשמה וכל שאר המצות שהזהירו על הכנענים אבל קודם שירש אברהם את הארץ לא שייך כל זה. אך באמת כבר נפלה הארץ בגורלו של אברהם וקנאה בחזקה והראיה דמפני טעם זה אמר לו הקב"ה לדור שם דווקא לז"א אשר אנכי יושב בקרבו דווקא. ויובן עוד כי עיקר הטעם מה שצוה המקום ב"ה ויתעלה לאברהם לצאת מבית אביו לדור בא"י הוא כי עיקר מסעות האבות וקביעת דירתם היא לטהר את הארץ ולהמשיך עליו שפע הקדושה ולזה בנה שם אברהם מזבחות בכ"מ להוריד השכינה לארץ. ולזה צוה לו הקב"ה לשבת בכנען דווקא כי לפי ערך הקדושה המזומנת לחול שם כן היה שם התגברות הטומאה ביותר וכח הקליפה גוברת מאד וכמ"ש שאין לך כל הר וגבעה שלא עבדו שם ע"ז ולזה לא קיימו האבות את התורה רק בא"י כמ"ש הרמב"ן כי שם היה צריך להרבות מצות מעשיות לטהר את הארץ ולהכינה על הזדמנות אור אלהי והתנוצצות הקודש והמקדש ומזה בעצמו ידע אברהם כי אנשים טמאים הם שקץ ותעוב ונכון מאד לימנע לקחת אשה לבנו מהם ולא מהמונם כי זוהמתם רבה מאד. לזה אמר לראיה אשר אנכי יושב בקרבו. ומזה הטעם בעצמו אמר אליעזר אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת דייקא. כי גם היא תדון הוכחה זאת כי ארץ טמאה היא כעת לא מטוהרה ולא תרצה לצאת בין אנשי שקוץ דמים ומרמה: