Eretz Chemdah, Chayei Sara
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(בראשית כד יא) לעת ערב לעת צאת השאבת. במדרש אר"ה בשעת שהאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחי' איהו אצית מה אינון אמרין לעת ערב לעת צאת השאבת עכ"ל המדרש. והוא תמוה ונראה דידוע דאיש ואשה אם מתחברים בקדושה ובטהרה הם מיחדים יו"ד של הויה ברוך הוא וברוך שמו. ב"ה. א"ש יו"ד באיש. א"ש ה' באשה. והוא נגד חכמה ובינה כי י' חכמה וה"א בינה כידוע. ואם כן תיקון האשה הוא נגד הבינה ה"א ראשונה. והנה כתבו המקובלים הקדמונים כי בצנור השמאלי דבינה שדינין מתערין מינה יש אחיזה לקליפה שר הכלבים אשר ממנה נאחזים אלף ג' מאות וארבע כלבים עזי נפש אשר הוא גי' של כלב בכפל כ' פעם כ' ל' פעם ל' ב' פעם ב' עולה תתתק"ד כמובא בספר הקדוש קרנים מאמר י"ו וכתב שם שבטלים על ידי שם ס"ג שעולה תתר"ו בכפלו יו"ד פעם יו"ד ה"א פעם ה"א וכו' על דרך זה. וידוע דשם ס"ג הוא בבינה. ובזה מובן מה ששם זה הוא המבטלה כי כיון שאחיזתם הוא מגבורות חיצוני דבינה ימין ה' עושה חיל ומבטלם. וידוע דשם של ספירת בינה הוא אהיה דיודין העולה קס"א:
וזה נראה פי' מ"ש שם, א' כאשר בא לענפו אז נכנע מפני הקדושה מפני האש המרומז בו כי בינה הוא אשה עליונה אותיות האש וכאשר באים לענף בינה שהוא גבורה כבר הם בטלין ולזה ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו כי עשו הוא הכלב כידוע ואחיזתו בענף הגבורה ושם מהבטל ולזה כי ציד בפיו כי לבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. (וכן יל"פ כאשר בא לענפו הוא מדת המלכות שנקראת אשה שם נכנע מפני הקדושה כי כלב הוא גי' שם ב"ן דקדושה שהוא במלכות כידוע שהוא כלב דקדושה) ולזה היה יצחק נזהר במצות מעשר כמו שמבואר שם במאמר י"ב שזכות המעשר דוחה קליפה זאת ויעקב בשביל שלא קיים עשר תעשר נאבק עמו שר של עשו כמ"ש שם הק' ר' שמשון מאסטרלפיא ולזה עשו כי ציד בפיו איך מעשרין את התבן והדברים ארוכים אין כאן מקומו. והנה למ"ש דאליעזר עבד אברהם בא ביוהכ"פ שהוא מספירת בינה אמא עלאה כידוע בכוונת יוה"כ צריך להכניע קליפת שר הכלבים ואחיזתם לז"א ועשה חסד דייקא ועי' שם בקרנים ותבין לזה הזכיר לעת ערב לעת צאת השואבות גי' תתתק"ד שהם מנין הכלבים עזי נפש וקס"א שהוא שם אהיה שבבינה ותתר"ו שהוא ס"ג שבבינה המבטלים סך הכל גימט' ממש בשוה לעת ערב למה צאת השאב"ת וז"ש בשעה שאדם הולך לישא אשה שהוא כנגד ספירת בינה כנ"ל א"ש ה' ראשונה לחבר תרין רעין דלא מתפרשין שם עם ה' צריך לגרש את הכלבים על ידי שם ס"ג ואהיה שבבינה שמשם אחיזתם וישפע דאינון אמרין פסוק זה שמשם יניקתן ובסולם והבן על בוריו אז תחרץ ותתן תודה וזה גם כן מ"ש ויברך את הגמלים מחוץ לעיר עפמ"ש בזוהר הקדוש פרשת פקודי דף רל"ו בסוד ותפול מעל הגמל הוא נוקבא דס"א דהיה לו אחיזה בדינא קשה של יצחק שיצא לפנות ערב שאז זמן שליטת הדין מחוץ לעיר על דרך ולא אבוא בעיר בירושלים של מעלה בינה וירושלים של מטה כעיר שחוברה לה יחדו עקרת הבית ואם הבנים עין המים הוא ירושלים שלמטה כנ"ל בתקונים גם רומז למי החסד ושירת הגמול ה' ממרום ישאג וכו' על נוהו. וזה כי לי תכרע כל ברך ויברך והענין עמוק מאד:
דרך ב יובן על פי פשוט. הנה אמרו שלש משמרו' הוי הלילה. משמורה ראשונה חמור נוער וכו'. והענין ידוע מ"ש הטבעים כי יש אנשים ירחיים שהם קרים בטבעם ומקבלים מזגם מטבע הירח כי לחות נזילת יסוד המים הוא מגלגל הלבנה הפועלת ביותר במים כנודע לטבעים ולזה יש ביס ו' שעות הנקרא (אב פאלהייט) הידוע למלחים שהמים של הים נמשכין ועולים לנגד גלגל הירח וכתבו הקדמונים כי מסגולת הירח למשוך אליו את המים כסגולת אבן השואבת בברזל והאנשים הירחיים הם קרים ולחים שלחה הלבנה גוברת מאד מאד עד שיתפעלו מאד בשינתם בחזיונות וחלומות הבלים הרבה ואמרו שהכלב הוא מזה המין כי בשנתו נובח תמיד כי מתפעל מאד מגלגל הירח שמשם מקבל מזגו ולזה קשה העיכול שכח העיכול בא מפאת החמימות ומי שהוא קר בטבע השינה גוברת עליו מאד ועז"א (ישעיה נו) צופיו עורים כולם שהם טפשים שהוא בא גם כן במי שהלבנה גוברת מאד והם ככלבים הוזים שוכבים אוהבים ואין בהם הבדי רק מה שאינ' יכולים לנבוח ככלבים והכלבים לא ידעו שבעה כי אין שביעה למי שיש לו חלישות באצטומכא והעכול רפה אצלו ומזה המין המה הנשים שהלחות מושלת בהם ועל ידי כן אינם חכמים כמו האנשים ויראו חלומות יותר מתפעלים בשינתן לדמיונות שמקבלים כחם מהירח רק שאינו כל כך ככלבים וכן החמור הוא מזה המין קר ולח בטבע ולזה חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה והוא הטפש בכל בעל חיים על דרך וחמור אבוס בעליו ולזה החמור מתפעל מאד במשמורה הראשונה מכח הירחי. והכלב בחצות הלילה שאז הכח רב מאד, והאשה בסוף הלילה. והנה הקדמוני' היו משתמשים הכל על פי נחוש ונמוסי הכוכבים וממשלתן מבואר במורה ובדרכי האמורי הנחשבים בתוספתא דשבת המצלחת לעדשים וכו' ודומיהן כי חשבו כל דבר לפי שרשו מעוננים בלטיהם והיו מעוננים בשאיבת המים בעונת שלמותו בממשל הלבנה שאז המים עולים לנגדה בכח המושך אשר לה. ולזה בחרו דוקא בנשים שואבות שהם מתיחסים גם כן לירח כי רצו שצבא השמים ישלימו אתם כל דבר במערכתו ולא יהיה מום לא נאמנו (ובאמת עד"ה הוא גם כן האשה היא מפאת הלחות המיוחס לצד צפון כח הגבורה והאיש הוא מצד החסד וקשה לזווגם כקריעת ים סוף שהיה חסד וגבורה ממוזגים יחד והוא קשה מאד). ומזה אליעזר אף על גב שאין ניחוש יש סימן ורצה למצוא הזווג הנכון על עין המים שהוא המתיחס עליהם מצד הטבע. וכבר אמרו כי לשיביט אדם הרבה במים תגבר עליו לחה הלבנה ושם חילוף כחם עובר יותר לז"א דאצית בקל כלביא מנבחין בשנתם על ידי כח הלחה הלבנה שגוברת בם מאד ואצית דאמרין לעת ערב לעת צאת השואבות שהוא גם כן כח הנשים במזגם וצריך לזהר מאד מאשת פתיות כי הוא מצוי מאד כסילות בלחה לבנה וכן עדה"ס כלבים אחיזתם בלבנה העליונה עלמא דנוקבא שם ב"ן גימט' כלב. אליהו בעיר שוחקים אליהו גימט' ב"ן. וכן נשים מעלמא דנוקבא הנקראת לעת ערב שהוא מקום הקרירות צד צפון ובהיפך מלאך המות בעיר בוכה כידוע בכיה מצד לחות כח דין שחוק מצד הרחמים וממזג החום בטבע מצא את מוצא: