(בראשית כג ב) ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. העירו המפרשים דהיה לו לומר בהיפוך כיון דהדין הוא ג' ימים הראשונים לבכי ואחר כך להספד ומדוע הפך הסדר. וי"ל כי הטעם שבכי קודם כי הבכי הוא בשביל הנפש אשר צערה רב במה שנתפרדה החבילה ויצאה מהגוף ואחר כך ההספד הוא על הגוף להאי שופרא דבלי בארעא. והוא אחר שלשה ימים שאז מתחיל הגוף לרקב משא"כ צער הנפש הוא עיקר ששלשה ימים הראשונים שזוכרת חברת הגוף לזה בכי קודם להספד. והנה מ"ש בקרית ארבע פי' הקדמונים ע"י פירוד היסודות. ולי נראה בהיפך כי מיתת שרה לא היתה ע"י מלאך המות רק על ידי נשיקה כי כן כל מיתת הצדיקים. והנה מיתה הטבעית בא ע"י פירוד היסודות המתנגדים זה מול זה וא' גובר על חברו ויגוע וימת משא"כ מיתת נשיקה היא השתוקקות הנפש למקורה באהבה דבקה ומתפרדת מהגוף בשמחה וששון ואין לה שום צער פירוד כלל וזה אינו בא מצד התנגדות היסודות לזה אמר ותמת שרה בקרית ארבע. שבאמת היו הד' יסודות שלמים בהרכבתן איש את רעהו דבוקים וחשוקים רק הנפש חשקה מאד להתחבר במקורה הקדוש. והנה בטיפה של מלאך המות ממנו מת וממנו מסריח משא"כ מיתת נשיקה הגוף שלם וחסרון לא שלט בה. ולזה ויבוא אברהם לספוד לשרה מה שנוגע לשרה הוא הגוף כי אין שייך בזה טעם לאחר ההספד עד שיתחיל הגוף להתקלקל כי גוף קדוש כזה לא יקבל תמורה ושנוי ואח"כ לבכות על העדר הנפש כי אין להקדים הבכיה כי הנפש לא היה לה צער ופירוד. והנה במה שמבואר במדרש הנעלם שיצאה נפשה בק"ש יובן היטב במ"ש בר"ה שע"י שאמרה לאברהם חמסי עליך ויבוא אברהם לספוד לשרה. והענין כי התלונה שלה ע"י שהתפלל אברהם על עצמו ולא התפלל שיהיו לו בנים ממנה דוקא לא מאשה אחרת. ובאמת טעם אברהם היה עפמ"ש דעד העקדה היה ליצחק נפש מסטרא דנוקבא וכשמתה שרה בשעת העקדה ניתן לו נפש מסטרא דדוכרא וידוע מאן דאתקשר בנוקבא מותא אקדים לרגליה וא"כ לא היה יכול לחיות לזה לא רצה אברהם לבקש לנוכח אשתו שיהיה לו הבן משרה דוקא לבל יהיה מסטרא דנוקבא וממילא עי"כ הוכרחה למות בשעת העקדה להיות לו חיים מסטרא דדוכרא לזה מתה בק"ש שמסרה נפשה במ"נ ולהוריד נשמה חדשה ליצחק והוא בא ע"י הורדת מוחין חדשים בעולמות העליונים לצורך הולדת נשמות חדשות ולז"א בקרית ארבע הם ד' שמות שהוא ביחוד הגמור האבות והבנים וזה ג"כ מ"ש המקובלים שמתה בנפילת אפים בקרית ארבע ר"ת,,אגרא,,רמא,,בירא,,עמיקתא והבן: