(בראשית כג ג) ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר וכו' גר ותושב אנכי עמכם. יל"פ עפמ"ש דשרה מתה על שמסרה דין על אברהם. והנה פי' מקצת המפ' שהיה טענתה שסברה ששחרר את הגר והיא היתה מנכסי מלוג שלה. ובאמת יש להקשות מה שנענשה על שמסרה דין עליו עפמ"ש דהמוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה בשיש לו דינא בארעא. והנה אמרו עמק שוה עמק המלך שכולם השוו וקבלו את אברהם למלך והמלך לא דנים אותו וא"כ אין עליו משפט בארעא ולמה נענשה. והנה חוק המלך ששדותיהם יקח ונתן לעבדיו ומכ"ש שכל הארץ לפניו שיקח לו מקום קבורה כטוב בעיניו ובפרט בנימוסי עכו"ם המלך אין ממחה בידו אך ע"י שקם מעל פני מתו וראה שאין לו דין מלך אמר גר ותושב אנכי עמכם ובקש מצד החנינה שיתנו לו. וע"ז השיבו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו. ופי' המדרש מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו אלוה אתה עלינו. נראה שלא כוונו לאלהות ממש ח"ו כי כבר למדם אברהם לקרא תמיד בשם ה' רק מלשון אלהים לא תקלל. שפי' שופט וזה אלוה אתה עלינו ר"ל שופט וכוונתם דבאמת מלך אתה עלינו ומה שמתה שרה מפני ששופט אתה עלינו וכיון שהוא. דן דנים גם אותו כמ"ש בסנהדרין גבי מלכי ב"ד ולזה נענשה שרה משום דאית לה דינא בארעא ולמה שפירש"י ואם לא אטלנה מן הדין יש לפרש בהיפך שבאמת טענתה היתה מה שנשאה את הגר והיא אסורה משום שהיא מצרית ראשונה ולזה בקשה שיוציאנה אך י"ל שאברהם נשאה לפילגש אך פילגש אסורה להדיוט וכבר פי' במקנה בקידושין במה שפילגש מותרת למלך דווקא אם כל האמור בפ' מלך מלך מותר וכיון שיכול ליקח פילגשים בע"כ ע"כ הוא בלא קידושין דאין קידושין אלא מדעתה. אבל אם כל האמור בפרשת המלך מלך אסור בו כרב בסנהדרין (דף ק' ע"ב) אסורה פילגש למלך וז"ש שע"י שקם מעל פני מתו מוכרח שהיה מותר לקחתה לפילגש דכל דכתיב בפ' מלך מלך מותר בו לזה אמר אם לא תתנו לי אטלנה מן הדין: