(בראשית כד א) ואברהם זקן וכו'. בב"ב (דף ט"ז ע"ב) ארשב"י מרגלית טובה היה תלוי בצוארו של אברהם שכל חולה הרואה אותו מיד נתרפא וכשמת תלאה הקב"ה בגלגל חמה והיינו דאמרי אינשי אדלי יומא אדלי קצירא. נראה באורו כי ידוע שכל חולי בא מפאת התנגדות היסודות הארבעה כי איש תם ויבש מים קר ולח ורוח ועפר הממציעים ביניהם רוח בלחות וחם ועפר בקרות ויבשות עפר היורד הוא למטה ואש הוא העולה על מוקדה למעלה ומים ורוח ממצעים ביניהם והממוצע מכל הצדדים הוא יסוד האויר שנוטה לאש בחמימות ובקלות ולמים בלחות וגם אינו קל לעלות

כמו יסוד האש והוא מדת אמת הממוצע בין חסד וגבורה ממזוג דין ורחמים וכן רוח הוא הממוצע באדם בין נפש שמשכנו בכבד לנשמה המשכלת אשר משכנה במוח וכל חיות האדם הוא ע"י רוח חיים הממוזג וממוצע ועושה שלום בין שני הצדדים וכשתתפרד החבילה והארבעה יסודות נלחמים איש באחיו מזה בא החולשה או האש גובר ושורף את הכל או בהיפך וכן הוא בהתנהגות העולם אי אפשר להתנהג לא בחשד שירד השפעה בלי צמצום והתלבשות ולא בגבורה הקופצת את ידה מתת לכ"א די מחסורו וצריך מדת התפארת אמת ליעקב המכריע ביניהם ויורד הטובה בדרך התלבשות באופן שיוכלו התחתונים להתנהג על ידה. וכן בהנהגת האדם אין טוב רק דרך הממוצע בכל המדות כמ"ש הרמב"ם בח' פרקים ובה' דעות ובענין הגוונים יחסו גוון הלובן לחשד כי מראה הלובן מפזר את העינים בלי צמצום כלל ומראה השחור הוא בהיפך שמצמצם אה הראות יותר מדאי עד שבלילה ואפלה תפסק כח הראות מכל וכל והיא המתיחסת למדת הדין אש אוכלה המיבש רסיסי טל השפע מכל וכל וגוון הירוק והתכלת הוא הממוצע ביניהם ומעמיד כח הראות בדרך הממוצע (וכן שמעתי ממו"ר הצדיק הטעם על שבמצות ציצית זוכים לב' אלפים ושמונה מאות עבדים שהוא נגד ה' פעמים מנצפ"ך בה' גבורות וה' פעמים בה' חסדים יו"ד פעמים פר עולה ב' אלפים ח' מאות). והוא מובן בהנ"ל כי ע"י מצות ציצית זוכה ליחד חסד וגבורה ולהעמידם על גוון תכלת שהוא הממוצע בין שניהם ועושה שלום במרומיו. ועיין בתוספות חולין (מ"ד ע"ב) ד"ה אלא שירוק ותכלת ענין אחד וע"ש וזה היה הטעם באברהם גבי מלחמת המלכים דכתיב וירק אש חניכיו. ואמר בנדרים שהוריקן באבנים טובות ומרגליות כדי שלא יתנו עיניהם בממון כי היה בענין מצות ציצית שהעמידן על מראה ירוק לילך בדרך הממוצע ובל יתנו עיניהם בממון ובעושר רב וע"ד מכסף ומזהב חן טוב כי כסף הוא מראה לבן וזהב הוא נראה אדום ושניהם אינם מובחרין והמובחר מהם הוא חן טוב הוא נראה ירוק שהוא נותן חן כמ"ש המחקרים הטבעים דטבע המרגלית לתת חן על הנושא אותה והוא גוון ירוק וע"ז אמרו אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה והנה אברהם התדבק במדת החסד ויטע אשל בבאר שבע וידוע מ"ש ותורה חסד על לשונה ללמוד על מנת ללמד זו תורת חסד. והענין כי הצד הגבורה דרכו לצמצם ואי אפשר להאציל מטובו לתלמידיו. וצריך לזה מדת החסד המשפיע לזה בא דרכת האהבה רבה בהיכל אהבה שהוא נגד ספירת החסד. ומ"מ הזכרנו שא"א בלי התמזגות כח הגבורה דאל"כ היה הלימוד בלי התלבשות. וכבר אמרו כבשים ללבושיך ואמרו חשוק שפתיך זו בזו וצריך כח הצמצום ג"כ פלס ומאזני משקל דהע"ה ששניהם כאחד לעשות רצונך אלהי חפצתי (הוא רצון צד מדת הדין) ועי"כ ותורתך בתוך מעי שלא גליתי אותם וגם בשרתי צדק בקהל רב ה' אתה ידעה שהוא מצד הרחמים וע"ז רמז הוצק חן בשפתותיך מדת המצוה המרומז בכח חן שהוא גוון ירוק. ועי"כ דרשו כאן ואברהם זקן שהיה יושב בישיבה. ובאמת אמרו בב"מ (דף פ"ז) ובסנהדרין (דף ק"ז) שהיה זקנה ממש ושניהם כאחד טובים כי הזקן מורה על הרחמים ע"ד לבושיה כתלג חוור אבל כיון שאומר לשון לבוש הוא מדת הדין ג"כ שהוא המשך המלבש בלבוש נאה וגאון כידוע כי הזקן מעורב בו כח אכזריות וע"ז אין מושיבים זקן בסנהדרין ולזה צדקו מה שאמרו שהיה יושב בישיבה כי בזקנתו זכה למדת התפארת ג"כ גופא דמלכא הכולל לכל שבעת ימי בראשית. ועז"א בא בימים כמבואר בזוה"ק וכן במדתו שהיה מזלו כח צדק הוא ג"כ גוון ירוק. ועז"א במלחמת המלכים שהיה ע"י כח צדק ע"ד מי העיר ממזרח צדק הריק אח חניכיו דווקא. וכוכב זה עם שממונה על הצדקות הוא ג"כ ממונה על המלחמה משבית מלכים כידוע וע"ז המליצו חכמינו הקדושים בדבריהם שהיה מרגלית טובה תלוי בצוארו והוא מאמר ר"ש שכל דבריו עד עתיק יומין מטא וענין שזכה למדת המצוע גוון ירוק מראה המרגלית והוא המכוון במ"ש וה' ברך את אברהם בכל הוא השלום הכולל לכל הקצוות הנקרא כל כידוע וכל חולה הרואה אותו מיד נתרפא כי כל חולי בא מפאת הנטיה לאחד מהקצוות כנ"ל אם לחם ויבש יסוד האש או לקר ולח יסוד המים ודומיהם וכאשר ראה אותו נתצמצם במדת המצוע ע"י יסוד האויר שהוא מדת אמת המתוך ועושה שלום ביניהם מיד נתרפא כי חזר לאיתנו ובריא אולם וכשמת תלאה בגלגל חמה כי ידוע שגלגל המה הוא נגד מדת תפארת מדת יעקב שנקרא שמש ע"ד כי בא השמש והוא המכריע בין ההפכים והתנגדות אשר הז' כוכבי לכת מחייבים ביסודות הארבעה השפלים השמש הוא המכריע ביניהם ולזה כאשר אדלי יומא אדלי קצירא והדברים מובנים למוצאי דעת:

במדרש ואברהם זקן כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. ר"מ אזל לממלא ראה אותן שחורי הראש אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם דכתיב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים. אמר לו רבי התפלל עלינו א"ל לכו והטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה מ"ט עטרת תפארת שיבה והיכן הוא מצוי בדרך צדקה. ממי אתה למד מאברהם דכתיב ביה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זוכה לזקנה מאברהם עכ"ל המד'. נראה לבאר עפמ"ש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה והענין כמ"ש כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה כפי' רש"י כמו דבור הממהר לכלות כן ימי שנותינו בהם שבעים שנה. והענין כי כלל כלול מכל החכמים כי כל מורכב מתפרד ויותר שנתרבה ההרכבה הפירוד ממהר לבא והעליון אחוז בעקבה. והנה העולם נברא בעשרה מאמרות ובראשית נמי מאמר הוא ופי' רש"י כמחשבה. והנה במאמר הראשון כבר עמד כל דבר על תקונו והויתו רק שהיה כל הבריאה אחד מתכלית האחדות ולא היו שינוים וחליפות ותמורות כלל והקב"ה רצה להבראות עולם הפירוד הוכרח לסלק האור בכח הדין לברוא בעשרה מאמרות ונתגשם מעט מעט עד שנברא עולם העשיה הזה הגשמי בתכלית הפירוד והרכבה. והנה המתנהגים על פי מדת הרחמים והחסד הפשוט תרד להם שפע החיים מבלי ההרכבה רק. בתכלית האחדות לזה יבלו ימיהם ועוד ינובון בשיבה מה שאין כן על פי הדין תרד ההשפעות ובית חייהם על ידי כמה שינויים וחלופים מטי ולא מטי כאור הדועך וחוזר למקומו והחיים קצרים ולזה על ידי מדת הצדקה שמהפכת מדת הדין לרחמים וזהו לאורך ימים כי תמעט ההרכבה ולזה אמר כי כל ימינו פנו, בעברתך. ר"ל שימינו פונים ומחזירים פניהם למעלה כאור הדועך ונקפץ ממקום על ידי שיורדים בעברתך בכח הדין שמתחלק לעשרה מאמרות ומתרבה ההרכבה ועל ידי זה כלינו שנינו כמו הגה כדבור המשתלשל היו יורדים על ידי בראשית מאמר הראשון שהוא במחשבה והדבר עמוק מאוד ויובן לרואים בחכמת האר"י ז"ל ועל ידי כן ימי שנותינו בהם שבעים שנה וזה כיון במ"ש בהם ר"ל על ידי המאורות המתרבים מאוד ולזה צוה להם על מצות צדקה דווקא. ויובן בזה מ"ש אחר כך במדרש אצל זה עוז והדר לבושה של תורה וגו' ואימת הוא שוחק במתן שכרה לעתיד לבא ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה עד כאן ואין לו הבנה כלל מה נלמד מאברהם לענין הנזכר ונראה. דהנה למ"ד ביבמות זכה מוסיפים לו איך יתכן הלא כבר נקצב קצב החיים משעת הבריאה אך באמת כל שבעולם התחתון הוא יום אחד מתעלה בעולם העליון להיות שנה שלמה וכל שבעולם התחתון הוא בקצב מפני שהוא עולם הגשמי כן מתעלה בעולם הרוחני בכמה מדרגות לאין מספר למשל הכוכב הנראה קטן לעינינו הוא כמה פעמים גדול מכדור הארץ לבד שאין אנחנו רואים מפני רב המרחק כן תדון בכל דבר שהוא רק צל קטן ודק מן העולם העליון וכשהאדם הולך נכוחו למעלה ראש וממשיך עליו שפע הרוחניות עד מצבו לארץ תגדל מכל יום שיש לו שנה תמימה וכן התורה עם שיורדת לעולם הזה בקצב ובלבוש לפי ערך העולם הגשמי כן היא מתעלת ומתרבת ונעלמת בכל עולם שלמעלה ממנו ובעולם הבא סר הלבוש וישיגו עוצם רבוי בנשמה הפנימית. והנה הקב"ה ברצונו הפשוט רצה לשלשל העולם והתורה ממדרגה למדרגה עד מדרגה התחתונה לעולם השפל שאנחנו בו שניתנה תורה בסיפורי מעשיות וכל דבר נתגשם ומושג בחמשה החושים החיצונים לתת שכר טוב לצדיקים המקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות ולזה אין מתן שכר בעולם הגשמי כי שכר עולם הבא ששם הוא רב למאוד עד אין חקר שירד לעולם הגשמי במדה וגבול. והיה קטן בערכי. ונמצאו הצדיקים מפסידים לזה אמרו למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך כי שם מיום שבעולם הזה הוא שנה בעולם העליון וכן יתרבה עוד יותר בעולם שלמעלה הימנו עד שיהיה רגע אחד לאלפים שנים. והנה אברהם על ידי שעשה צדקה ומשפט זכה להוריד מקור הרוחני ממקומו כמות שהוא ולא שישתנה בעולם הגשמי להתקטן כי היה מרכבה לרוחניות וז"ש ואברהם זקן בא בימים ר"ל שלא היה לו הזקנה על ידי שנים רק על ידי ימים העליונים שנעשו לו בכמותן ואיכותן כמו שהם בעולם הרוחני ויום לשנה נתגדל ונתרבה ועל זה אמר המדרש עוז והדר לבושה של תורה שהלבוש של תורה הנראה מצומצם בעולם הזה כן מתרבה בעוז והדר ויגדיל תורה וירבה על כל קוץ כמה עולמות המתוקנים לצדיקים לעולם הבא. ועל ידי זה אומות שותקות מ"ש לעיל והביא ראיה מאברהם שיום אחד באיכותו למעלה לשנה יחשב וכן בכמה עלוים לאין חקר. ועל דרך זה אמרו עולמך תראה בחייך שישיג מהעולם הרוחני כמות שהוא לא על ידי צמצום שאם כן יתמעט ונגרע מערכו משא"כ אם יראה בכמותו למעלה. מ"מ יהיה כמחסר טפה מן הים וישאר אחריתו לדור דורים ועל זה אמר ואחריתך לדור דורים ועל זה אנו מתפללים ונזכה ונחיה בחיים ארוכים ונראה השגה הרוחנית בכמותה למעלה ראש ואף על פי כן ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח דקדק לשנ"י ימו"ת כל שנה הוא רק יום אחד מעולם הזה יהיה שנה תמימה לימות המשיח שיתגלה ב"ב:

ועוד יש לפרש המדרש הנ"ל על פי מה שכתוב דחיים לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא. והנה כבר כתבו דכח המזל שהוא מזל המולד לפי מצב המערכה הוא כענין גזרה שנגזר חכם או טפש עני או עשיר אריכות ימים או להיפך והוא גזרה גזורה החולדה ומ"מ על פי זכות משתנה המזל כמו שעל פי זכות משתנה הגזרה עם שכבר נגזרה. והנה ידוע מ"ש בשבת. דגדול כח הצדקה לבטל הגזרה עיין שם באריכות. ולזה על ידי הצדקה בא לאורך ימים כי על ידי הצדקה מתבטלת גזירת המערכה וכח התולדה וכן בית עלי שכבר נגזרה הגזירה שיהיו כולם שחורי הראש ובעודם באבם קטפו וכן התנהג אצלם כח המילד שלהם ויוכל להשתנות על ידי הצדקה. ובזה יובן מה שאמרו ברב כהנא שהיה, מאריך בתפילתו ואמר הטעם מפני שבא מבית עלי והוא גם כן כי גם בתפלה יש כח לבטל הגזירה לז"א לו להתפלל עליהם והוא השיב שיש להם תקנה אחרת בצדקה ולזה אמר באברהם המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וכו' למען אשר יצוה וכו' כי מה שהודיע לאברהם היה כדי שיתפלל עליהם אם ימצא להם זכות ועל זה אמר כי ידעתי אשר יצוה להתנהג באוית צדקה ומשפט וא"כ יש כח בידו לבטל הגזירה ועל ידי כן זכה לזקנה אף על פי שהוא תלוי במזל התולדה ובאמת אף על פי שהגביהו הקב"ה למעלה מן המזל. מ"מ יש חילוק כשהוא מתנהג בדבר שהמערכה מנגדת אליו הוא נס למעלה מן הטבע ויש חשש שמא ינוכה לו מזכיותיו. אבל כשמבטל גזירת המזל באופן שכוכבי השמים וכסיליהם גם כן יעמדו לימינו ויסכימו על זה הוא כדרך הטבע ושכרו שלם ועל זה אמר ואברהם זקן בא בימים על פי הידוע כי כל הזמן הוא מן עולם הגלגלים ואילך אבל מעולם הגלגלים אין שום זמן כלל וז"ש בל יאמרו שזקנת אברהם היה למעלה מן הטבע בדרך נס דאם כן יש חשש ינוכה מזכיותיו לז"א שהזקנה בא מצד הימים והשתלשלות הזמן שהוא אחר המזל ועל זה אמר זקנה זה קנה שני עולמות ר"ל שלא ינכו מזכיותיו על ידי אורך ימים שלו. ובזה יובן על נכון המאמר השני עוז והדר לבושה של תורה על פי מ"ש בסוף פרק קמא דקדושין דר' יעקב סובר למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך וחכמים ס"ל בעולם הזה וזה שאמר עוז והדר לבושה. ויובן במ"ש בענין חלוקא דרבנן כי על ידי התורה שאדם לומד נעשה לבוש רוחני לנשמתה שמתלבש בו בעולם הגמול ומפני זה אי אפשר לקבל השכר בהאי עלמא כי עוז והדר לבושה של תורה ר"ל הלבוש והחלק שנעשה לו על ידי התורה הוא אור צח ומצוחצח זך ובהיר מאד עד שאין ביכלת בעולם הגשמי לסבול כלל לזה ותשחק ליום אחרון וכל קבלת השכר בעולם הבא כר' יעקב דסבר למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ומביאראיה מאברהם שלא זכה לזקנה רק על ידי ששמר צדקה ומשפט שמבטלים גזירת המזל כנ"ל ולולא זה אף על גב שקיים אברהם כל התורה עד שלא נתנה לא היה לו זקנה כי עיקר דיאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך: