(במדבר יט ה) ושרף את הפרה לעיניו. יש לי ליתן טעם לשבח מדוע בשני נשרף הפרה עפ"י הרא"ש במס' פרה (פרק ד' משנה ד') מעשיה של פרה היה ביום פי' הרא"ש משום דחטאת קריא רחמנא שצריך להיות דוקא ביום עי' בתוס' זבחים (דף מ"ז ע"ב) ד"ה שרבה אונן דמ"מ אית בה כל הפסולין של קרבן א"כ ממילא מוכח ששריפת הפרה הוה כמו הקרבה בשאר קרבנות וזה נודע דאין שום קרבן קרב אחר תמיד של בין הערבים ממילא כיון דלדעת הרא"ש שריפת הפרה כדמות הקרבה אסור להיות אחר תמיד של בין הערבים ואין לך מאוחר מקטורת ונרות א"כ היה צריך להיות שריפת הפרה קודם הנרות, דנרות הן אחר תמיד והובא בס' אור יקרות. דנדב ואביהוא מתו בהדלקת הנרות של בין הערבים, עיין בס' זית רענן מק' רבים אם נדב ואביהוא מתו סמוך למזבח מדוע לא טמאו המזבח והכלים אשר בתוכו ואיך הקריבו הנשיאים ביום ב' ומשני דאז לא נאמר עדין טומאת אהל קודם הדיבור אין מטמא א"כ ממילא אם היה נשרף הפרה ביום ראשון בהכרח היה קודם לתמיד של בין הערבים ויהיה אח"כ הכל טמא כיון שיהיה אחר הדבור:

ועפי"ז יבואר מדרש אר"י בשם ר' לוי על כל דבר שהיה הקב"ה אומר למשה אמר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפ' פרה אדומה א"ל רבש"ע אם נטמא זה במה תהיה טהרתו לא השיבו נתכרכמו פניו של משה וכו'. וק' מדוע חרה למשה כ"כ. ולהנ"ל מבואר דמשה היה נושא ארונו של יוסף כמבואר בסוטה לכך חרה לו שלא יהיה לו טהרה, אבל כיון שנאמר לו פ' פרה ושם נאמר אדם כי ימות דאין מטמא רק מן הדבור ואילך אם כן אין לו שום טומאה כלל. ועיין תוס' בכורות (דף נ"ו) דמקשין איך היה מהני הזאה במדבר והלא היו רחוקים מנהר פרת ואין המים מטהרים מזוחלים רר מפרת עיין שם. ולפ"ז יבואר ג"כ קו' עצומה הלא לפי גמרא דסנהדרין משמע דכבר נאמרה פרה זמן רב מקודם וא"כ ידע שיש טהרה, ולהנ"ל מבואר דבודאי שם שם לו חוק ומשפט דפרה במרה נצטוו רק דנתכרכמו פניו הא אין הזאה בלא מים חיים ובמדבר לא מהני וכיון ששמע הפרשה דוקא ידע שלא נטמא קודם הדבור: