Eretz Chemdah, Eikev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(דברים ז יג) וברך פרי בטנך ופרי אדמתך. במד' מה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה וכו' מה פרי אדמתך אין בהם חטא ועון אף פרי בטנך אין בהם חטא ועון. ד"א מה פרי אדמתך צריכים עישור אף פרי בטנך צריכים עישור וזו המילה. נראה פי' עפמ"ש בספר יצירה שכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו הוא ברית המילה ושניהם צריכים להשמר ולהזהר העשירי יהיה קדש והוא העישור שכוון בכאן, וז"פ הפסוק (תהלים נט) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי הוא ברית הלשון ועז"א ותשא בריתי עלי פיך ואתה וכו' אם ראית גנב ותרץ הוא פגימה ברגלים ועם מנאפים חלקך הוא פגם הברית פיך שלחת ברעה הוא פגם הלשון, ועז"א זורו רשעים מרחם שאין מלים אותם וגם תעו מבטן שנולדים להורותם בחטא ועון היפוך הברכה דכאן. ובזה יבואר מי מנה עפר יעקב הוא הערלות שטומנים בעפר וקראו ע"ש יעקב שהוא היה זהיר במעשר ומספר את רובע ישראל שאין בהם חטא ועון:
במדרש שם ד"א א"ר יהודה ב"ר סימון למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה שיהיו פרי אדמתך מכפרים על פרי בטנך וכן הוא אומר וכפר אדמתו עמו. יל"פ עפמ"ש יהי מארת חסר ברביעי היו מתענין שלא יפול אסכרה בתינוקות וזה בא ע"י מיעוט הירח שעי"כ מארת חסר והבן. והנה כתבתי במקום אחר הטעם שלא נתלו המאורות עד יום הרביעי והאור כבר שמש ביום הראשון הוא שתחלה היה משתמש באור הגנוז רק ביום ד' שהארץ שנתה הצווי ומזה בא כל הקלקול כידוע ולזה נתקללה בחטא אדה"ר כי היא גרמה לזה זה שתלה המאורות ומזה נשתלשל שהבינה הלבנה שא"א לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד והארכתי במקום אחר. והנה בעת הרצון שיהיה ב"ב יתקנו פרי האדם ועץ השדה יתן פריו אף אילני סרק יעשו פירות ועי"כ יסתלק מיעוט הירח ואסכרה לתינוקות ששון ושמחה ישיגו אמן:
במדרש שם מה כתיב למעלה מן הענין וידעת כי ה' אלהיכם הוא האלהים האל הנאמן למה"ד לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פקדון ומת אוהבו של מלך בא בנו ומבקש הפקדון א"ל תן לי הפקדון שהפקיד אבא אצלך, א"ל המלך מצאת אחר טוב ממני הפקדון שנתת בידי לא שמרתי אותו ולא קפלתי אותו, כך כשחטאו ישראל בימי ירמיה א"ל הקב"ה לירמיה לך ואמור לישראל מה מצאו אבותיכם בי עול על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קיימתי (בלשון תמיה) וכו'. יש להקשות הלא אין ענין המשל דומה לנמשל כלל ומה פקדון תבעו ישראל בימי ירמיה. ונראה עפמ"ש מאימתי תמה זכות אבות בימי ירמיהו ובמדרש שאמר הקב"ה למשה כשתבע מתן שכרו בזה העולם והשיב לו אלמלא קבלו האבות שכר מצותם בזה העולם מה היו מניחין לבניהם. והנה אם ישראל היו זכאים עד ירמיה והיו אוכלים בעוה"ז מפרי מצותיהם בדברים שאוכלים פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לא היה עדיין תמה זכות אבות בימי ירמיהו כי לא גבו החוב עדיין והיה זכות אבות קיים לבניהם וז"ש וידעת כי ה' הוא האל הנאמן לשמור זכות אבות אפי' לאלף דור בל תאמר בלבבך כי אין נפקותא אם תאכל פרי מעשיך הטובים או זכות אבות כי אם ישאר זכות אבות שוב לא יקבלוהו דורות צאצאיך הבאים אחריך בהיותם רחוקים בשלשלת היחוס ואין שמם נקרא עליהם ועז"א שאפי' לאלף דור ישמרנו לזה ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ומחר לקבל שכרם אך הלא יש עוד פירות בעוה"ז ועז"א והיה עקב אשר תשמעון. יצא לך מזה ושמר ה' את הברית ברית אבות ישמור לבניך ועתה ייטיב לך בעוה"ז ע"י כי ואהבך מצד מעשיך וברכך וגו' שהוא פרי מעשיך הטובים. כי שכר הפירות הוא רק מצד אהבה, ולזה בימי ירמיהו שכבר באו אבותיהם הקודמים שלא היה להם זכות עצמם כי רבים עבדו ע"ג וקבלו זכות אבות ולא נשאר לבניהם כלום. והנה זכות אבות הוא פקדון שהפקידו אצל הקב"ה כי מכל מצוה בורא אור ושפע קדושה למעלה והוא שמור וגנוז תחת כסא הכבוד. לזה אמר מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ועי"כ לקחו מידי הפקדון שלא היתה בידם זכות עצמם והוכרחו לקחת זכות אבות, וע"ז סוף הענין שם לכן עוד אריב אתכם נאם ה' כי אתם ריקנים מזכות שכבר אכלוהו אבותיכם: