(דברים ז טו) והסיר ה' ממך כל חולי. יל"ד לשון והסיר משמע שיבואו עליהם רק שיסירם מהם ואח"כ אמר לא ישימם בך כלל. ויל"פ עפמ"ש בישעיה (נג ד) שהעו"ג יאמרו בימות המשיח אכן אלינו הוא נשא ומכאובנו סבלם שישראל מה שסבלו בעוה"ז הוא שסבלו היסורין שהיו ראוים לבוא על עו"ג. והענין הוא כי ידוע כ"ז שהיו ישראל בא"י היו מקריבים בחג הסוכות שבעים פרים נגד שבעים אומות כי היה השפע מגיע לישראל והם היו מחלקים שלל המותרת לעו"ג ובזמן הגלות בעוה"ר תהיה להיפך. ולע"ז כל היסורין והרעות שעובר בין בתרי ירידת השפע הכל כאשר לכל אין לוקחים לעצמם ונותנים אותם לישראל לחצוב להם בארות בארות נשברים בעוננו ובזמן הבית שישראל היו מחלקים לעו"ג נתנו כל יסוריהם לעו"ג ע"ד הכתוב ואתן אדם תחתיך, ומכ"ש שנתנו להם יסורים שצריכים לבוא על עו"ג מפאת עצמם ועונותיהם זזה פשוט שיסורים שצריכים לבוא על עו"ג מפאת עצמם בודאי כפולים ומכופלים ואין להם ערך עם יסורין שצריכין לבוא על ישראל. והנה במדרש אומר כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז הוא בזכות יסורין אבל שכרן שמור לע"ל שנאמר ושמר ה' אלהיך לך לע"ל ושמא תאמר מה נאכל בעוה"ז דגם בעוה"ז ואהבך וברכך וגו' על האדמה אשר נשבע וגו' ע"פ מ"ש במס' ברכות ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנם רק ע"י יסורין וא' מהם א"י לז"א על האדמה שהוא ע"י יסורין ואח"כ שגם זאת היה לא תהיה כי ע"י שהם יחלק שפע לעו"ב גם יסוריהן ינתנו להם ע"ד נתתי כפרך מצרים ויחשב להם כאילו היה להם יסורין בעצמם לז"א ע"י שברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה שהוא מכלל היסורין כמ"ש במסכת ברכות (ה' ע"ב) נגעים ובנים אינם יסורים של אהבה וחושב כאן בנים עקר ועקרה ומדות מצרים הוא נגעים, ועז"א והסיר ה' ממך כל חולי ר"ל חולי הצריך לבוא עליך מצדך הם יסורין של ישראל. וגם כל מדוה מצרים אשר ידעת כי בגלות מצרים שקבלת השפע ע"י שרו של מצרים אז המדות שהיה צריך לבוא על מצרים היה בא עליך ע"ד אכן אלינו הוא נשא. ושפיר מ"ש אשר ידעת לא ישימם בך כלל כי הם אינם בשבילם ולא שייך והסיר ודוק ונתנם שניהם בין יסוריך ובין יסורי עו"ג יתן בכל שונאיך והכל ע"י מה שברוך תהיה מכל העמים: