(ויקרא כג טו) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'. בנידון השאלה אם אונן מחויב לספור הנה לכאורה בודאי פטור כמו מכל המצות. אך השאלה באם ספר אם צריך לספור בשאר הימים או לא. אם נאמר דהא לא היה ראוי וספירתו כמו שאינה או לא. והנה לכאורה שאלה זו תסוב ג"כ בקטן שהגדיל תוך ימי ספירה או עבד שנשתחרר תוך ימי הספירה וספר תחלה כמו אשה לדעת ר"ת דיכולה לברך על מ"ע שהזמן גרמא. מי נימא הא פטור היה ובקטן חיובא דרבנן משום חינוך וחכמים תקנו לברך, אבל אחר שהגדיל אין כאן תקנת חכמים רק חיוב דאורייתא וספירא דאורייתא לא ספר. ולא מיבעיא לדעת הרא"ש דקטן שהגדיל בתוך שלשים א"צ לנהוג אבילות דס"ל דשייך דיחוי אצל גברא. אלא אף נאמר דלא שייך דיחוי רק אצל מצות כמו כסהו הרוח ונתגלה או לולב שנקטם ומ"מ זה לא מדין דיחוי אתי, דא"א לו להתחייב בספירה אא"כ ספר תחלה ולא כן גבי אבילות דאין אבילות הימים אחרונים תלוי בראשונים:

להפטרת פ' אמור במנחות (דף מה) במימרא דר' יוחנן נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי. פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רבינא אמר ס"ד הואיל והותרה לגבייהו מליקה. נראה לפרש פלוגתתם בדרך דרש. דלכאורה לפמ"ש התוס' בחולין (דף כ' ע"א) ד"ה לא אמר וכי' למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה א"כ מליקה לאו נבילה הוה ותירצו דעכ"פ טריפה הוה. דהא כיון שנמלק המפרקת נעשה טריפה, והפסוק נקיט נבלה אגב טריפה ע"כ דברי התוספות שם, ולכאורה קשה למ"ש רש"י ז"ל שם דבמליקה לא ק"מ וכי טריפה עומד ומולק משום דכמו בשחיטה לא אמרינן כי עושה נקב בתחלת השחיטה ונעשה טריפה משום דעוסק בשחיטה בלא שהיה כמו כן במליקה שזה דרך הכשרה (עיין בדף כ' ע"ב שרש"י ז"ל כתב כן בפירוש) ולפ"ז שאין במליקה משום טריפה הדרא קושיא לדוכתא אם אין שחיטה לעוף מן התורה ל"ל קרא נבלה לא יאכלו הכהנים ואפי' נימא דהתו' לא סבירי להו סברא זו עכ"פ למש"כ התוס' בנזיר (דף כ"ט ע"א) בד"ה קסבר ר"י וכו' אין שחיטה לעוף מן התורה וכתבו וצריכא אלא נחירת סימנים להוציא הדם דרך הסימנים ומכי מולק ומוציא הדם תו לא צריך עכ"ד התוספות א"כ נמצא דלא נעשה טריפה קודם מליקה והדרא קושיא לדוכתה. נבלה לא יאכלו הכהנים ל"ל. ועיין היטב. והנה אם נאמר דרבינא שתים ס"ד וכו' הוא למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ודלא כתי' התוספות מחמת קושיא הנ"ל. עכ"פ יש לי מקום עיון למ"ש בני ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנים אחורי עורף איכא דאמרי מחזיר דוקא ואיכא דאמרי אף מחזיר. לכאורה דבריהם הוא מילתא בלא טעמא דמהיכן למד שיש מצוה להחזיר הסימנים אחורי עורף. דבתורה כתיב ומלק ממול ערפו והיכן רמיזא מצוה זו להחזיר הסימנים, ולכאורה י"ל דבני ר"ח אזלי בשטת אביהם. דס"ל השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשרה כמבואר (בדף ט"ו ע"ב) וא"כ ה"ה אם שחט בצפורן שחיטתו כשרה לפ"ז י"ל דהמצוה להחזיר הסימנים שלא יאכלו הכהנים נבלה דאם מולק בצפורן הוה השחיטה כשרה וזה היה נכון ללישנא דמחזיר דוקא. אבל אם נאמר דאף מחזיר ליכא למימר כן דאם משום שלא יהיה נבלה היה ההכרח להחזיר הסימנים והש"ס מסיק דמסתברא כלישנא דאף מחזיר והיינו למאי דמוקי דס"ל לבני ר' חייא דמוליך ומביא במליקה פסול א"כ א"א לומר טעם זה דהמליקה הוה כשחיטה כיון דהמליקה היא בלא הולכה והבאה דהוי דרסה, סשא"כ ללישנא דמחזיר דוקא ע"כ דלא כבני ר' חייא דסברי דמוליך ומביא במליקה פסול ובענין שחיטה במחובר אזלי בשטת ר' חייא דס"ל דשוחט במחובר כשר ולכך אמרו מחזיר דוקא ומוליך ומביא ולא קא אכלי כהנים נבלה. לפ"ז אף אם נאמר יש שחיטה לעוף מה"ת נמי קשה ל"ל הא דנבלה לא יאכלו הכהנים דהא במליקה אין איסור נבלה אם מחזיר הסימנים ומוליך ומביא ולפ"ז היה נראה לפרש טעמא דקרא דבחטאת העוף כתיב ולא יבדיל ובעולת העוף דצריך להבדיל איכא טעמא רבה במילתא לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל דמצות ההבדלה הוא הראש בעצמו והגוף בעצמו ובחטאת העוף אם לא הבדיל אף שחתך הסימנים נמי הוה בכלל לא יבדיל (הר"ש ז"ל השיג עליו בזה אך הל"מ מתרץ דבריו עי"ש) ולפי מ"ש הראב"י הובא דבריו בב"י ובאחרונים דאם עשה גיסטרא בשחיטה אסורה השחיטה והוה ליה טריפה, ובתוספתא מבואר דמתכוין לחתוך הראש כולו נעשה טריפה עיי"ש בתוס' ובכו"ר ואחרונים דיש להחמיר כהתוספתא. ולפ"ז בחטאת העוף אמרה תורה ולא יבדיל. דאם יבדיל עד שיהיה הראש בעצמו והגוף בעצמו היה טריפה ואסור לאכלו ובעולת העוף שכולו כליל אף שנעשה טריפה לא איכפת לן מש"ה בעולת העוף מבדילין ולא בחטאת העןף לפ"ז י"ל בהיפוך הא דאמר יחזקאל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים להורות דהכהנים אסורים לאכול נבילה וטריפה דהוה אמינא שרשאין לאכול ע"י מליקה שא"צ להחזיר הסימנים וי"ל דיאכלו טריפה אם חתכו מפרקת ושדרה בלא רוב בשר קודם הסימנים ובאם חתכו ג"כ רוב בשר י"ל דיאכלו גם נבילה לז"א יחזקאל שלא יאכלו רק ע"י החזרת הסימנים והוה ליה שחיטה מעליא. וא"כ ר"י היה מסופק קרא זה למאי אתא, אם לאסור גם מליקת נבילה וטריפה לכהנים או לאסור נבילה אחרת משום דבמליקה אישתרי נבילה לגבייהו ויותר טוב לפרש לומר שגם במליקה נבילה וטריפה לא יאכלו דהא איכא טעמא דבחטאת כתיב ולא יבדיל, או דנימא לאסור לכהנים נבילות וטריפות אחרות דה"א הואיל ואישתרי מליקה לגביה ומליקה בצפורן לא הוה שחיטה כפי שורש ההלכה דקיי"ל כרבי דשחיטה במחובר פסול אמנם לפ"ז אין טעם למה בחטאת העוף כתיב ולא יבדיל. לז"א דאליהו עתיד לדורשה דמבואר בספר זרע ברך דלעתיד יהיה כל התורה משפט בלא חוקה (ר"ל שיבינו טעמי המצות) ורבינא אמר דאין לפרש רק דס"ד הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו כפי שורש הדין והלכה דא"א לפרש בהיפוך דלאיסור מליקה נבילה וטריפה אתי יחזקאל דלמה נאמר שלא כהלכה ודלא כרבי דא"א לפרש בזה טעמא דקראי מה שבחטאת העוף כתיב ולא יבדיל הוא שלא יהיה טריפה דא"כ קשה למה בעולת העוף מבדיל הא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל. והנה רש"י ותוס' מחולקים בתמורה, אם נאמר דלא בעינן ממשקה ישראל רק דומיא דערלה וכלה"כ שלא היה שעת הכושר להם. (ועיין בחולין (דק"מ) בתוספות ד"ה למעוטי צפורי עיר הנדחת עיי"ש ועי' במ"ל שמק' שהתו' סותרים את עצמם במ"ש שם) דדוקא בלא היה שעת הכושר הוא דלא הוה ממש"י. ול"נ דאליבא דאמת ליכא למיסר צפורי עיר הנדחת משום ממשקה ישראל דהא חזינן מליקה מותר למזבח אע"פ שאסור להדיוט, ואף שיש לדמות דהא גם לכהנים שרי לאכול חטאת העוף. וע"כ דלא הוה נבילה ז"א דבחטאת העוף מותר לכהנים ומ"מ נבילה הוא לזר האוכלו כמבואר ביבמות בסוגיא דכולל. ורבינא דמוקי שם דרשא דטהורות בעוף שהרג את הנפש דאין בו איסור כלל קודם שנגמר דינו רק דנתמעט מטהורות הואיל ומצותו להביאו ולגמור דינו ולאסרו עיי"ש דכן מוכרח וכ"כ המפרש וי"ל רבינא מוקי בהכי משום דס"ל דגם בהיה לו שעת הכושר יש למעט ממשקה ישראל ולהכי אין צריך קרא למעט צפורי עיר הנדחת. ולפ"ז רבינא בשיטתו דלדידיה אין שום טעם בקרא דבחטאת לא מבדיל ובעולה מבדיל דאם משום נבילה היה אסור גם למזבח משום ממשקה ישראל ומש"ה מוקי כשרש הדין וההלכה דשחיטה במחובר פסול ומליקה הוי נבילה וימזקאל לאסור נבילות וטריפות לכהנים אתי דס"ד הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו כנ"ל בדרך דרש. ואם נאמר דממשקה ישראל דוקא בלא היה לו שעת הכושר הק' התוספות בתמורה א"כ י"ל נעבד יהיה אסור גם להדיוט וקרא דממעט לקרבן אתי להיכא דהקדישו ואח"כ נעבד דהיה לו שעת הכופר וא"ל הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו די"ל בקדשים קלים ור"י הגלילי הוא דהוי ממון בעלים. ומה שיש לומר בזה דלמ"ד בע"ח נדחים והפריש קרבן והמיר דתו הוה דיחוי וא"כ בנעבד כזה בקדשים קלים ל"צ קרא דת"ל שהקרבן נדחה (ומה שק' לכאורה ממוקצה י"ל עפ"י הדרוש) עכ"פ י"ל דר"י שאמר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה וע"כ דסבירא ליה ממשקה ישראל דוקא בלא היה לו שעת הכושר אבל בהיה לו שעת הכושר לא נאסר להכי אפשר לומר דמשום הכי בחטאת העוף לא יבדיל מפני איסור נבלה אבל בעולת העוף מבדיל ואף דהוי נבלה לא נאסר משום ממשקה ישראל כיון דהיה לו שעת הכושר (ר"ל קודם מליקה) והוא בשטתו קאי דס"ל בעלמא בע"ח נדחים, וא"כ לדידי' איכא למימר דדוקא בלא היה לו שעה"כ הוא דבעינן ממשקה ישראל ואפ"ה מוכח דנעבד מותר להדיוט דאל"כ ל"ל מן הצאן הא בהקדישה ואח"כ נעבד הוה ליה מומר:

עוד בענין הנ"ל במנחות (דף מ"ה) נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי כהנים איצטריך ליה דה"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו. נבילות וטריפות נמי שרי. ילה"ק לפי מ"ש בחולין (דף פ"ח) מזמנים ישראל על בני מעים ואין מזמנים א"י על בני מעים משום דא"י במיתה תליא מילתא וכיון ששחט הקנה כמאן דמנחי בדקולא דמיא. וא"כ אם נאמר דכהנים מותרים לאכול נבילות ממילא לדידהו אין מצוה לשחוט, ולא בשחיטה תליא מילתא (ובפרט לפי מ"ש התוספות דנבילה יש ג"כ עשה דאין זבוח) וא"כ בני מעיים אסור לדידהו ואיך צותה התורה ליתן להכהנים הזרוע והלחיים והקיבה הא הקיבה אסורה לכהנים לפי הה"א זו. ויל"ת דבחולין שם אמר ש"מ מדר"ל מזמנים ישראל וכו'. ור"ל סובר אין שחיטה לעוף מן התורה כמ"ש בנזיר (דף ס"ד) ר"ל אמר כדי לחנכו סבר אין שחיטה לעוף מן התורה וע"כ סובר כתי' רבי יוחנן אליהו עתיד לדורשה ולק"מ ודוק.