(מ"ב יב) ונעמן היה גבור חיל מצורע וגו' ותאמר אל גברתה אחלי אדוני לפני הנביא אשר בשומרון אז יאסוף אותו מצרעתו וגו', נראה לפרש ועפ"י הידוע שלפעמים הצדיק פועל ע"י תפלה דלפעמים פועל ע"י גזירה שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים, ע"ד שפי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, והחילוק בדבר אם עושה ע"י תפלה צריך להניף ידו אל המקום והקב"ה עושה תפלתו, והדבר שע"י גזירה הצדיק מצוה לעשות כך וכך והדבר נעשה ממילא. בזה פרשתי מ"ש במלכים (א יז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה טל ומטר שלש שנים כי אם לפי דברי, כי אמרו בסנהדרין דאחאב הלך עמו לנחם אח חיאל האלי, ונתוכח עמו אפשר לטותיה דמשה כו', אך החילוק מבואר דמשה אמרה בשם הנבואה, ועצר את השמים והקב"ה מאריך אף, אבל דברי צדיק נתקיים תומ"י, וע"ז הראה לו ראיה דהוא גוזר עצירת טל ומטר ותיכף יהיה ע"י גזירתו, ועז"א כי אם לפי דברי. והנה נעמן ידע זאת שיש כח בנביא לרפאות החולה ע"י תפלה, אבל לא ידע שיש כח בנביא לעשות דבר, ע"י גזירתו, והנערה אמרה לו, שיחל הנביא שבשמרון, אז יאסוף אותו מצרעתו ע"י גזירה, ועז"א ויהי כשמוע אלישע כי קרע מלך ישראל את בגדיו וגו' וישלח וגו' יבוא נא ויודע כי יש נביא בישראל, העיקר רצה להראות לו כח הנביא וגזרתו, ועז"א וישלח אליו אלישבע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן וישוב בשרך לך וטהר, דאף שאין הירדן רפואה אך גזירת הנביא כך היה ויקצוף נעמן וילך, ויאמר אמרתי אלי יצא יצא וגו', כי מתנאי התפלה שיתכוון המתפלל לנוכח מי שהוא מתפלל עליו, כמ"ש ויעתר יצחק לנוכח אשתו, וכמ"ש אל נא רפא נא לה ועז"א אלי יצא יצא, שנית ועמד (דתפלה בעמידה) וקרא בשם ה' אלהיו והניף ידו אל המקום ואסף המצורע, שהקב"ה אשר יתפלל אליו יאסוף המצרע, הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל, הלא ארחץ בהם וטהרתי, כי לא ידע שיש כח בגזירת הנביא, ויגשו עבדיו אליו ויאמרו דבר גדול דבר הנביא וגו' וירד ויטבול וגו' כדבר איש האלהים דייקא לפי דברי הנביא וגזירותיו ועז"א הנה נא ידעתי כי אין אלהים בלל הארץ דייקא כי אם בישראל, שבישראל בעצמם יש כח אלהות לעשות בטבעים כרצונם: