(תהילים כז יג) ואמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' ואיתא דנקוד על לולא שמורה להיפוכו אלול שבחדש הזה אני מאמין ומחכה לראות בטוב ה' שיחזיר להשכינה מגלותה בארץ החיים שהרי נשבע בימינו שלא יבוא בבהמ"ק של מעלה עד יבנה בהמ"ק של מטה. או יאמר ע"ד מ"ש בזהר ר"י פתח ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך כמה זכאין ישראל דקודשא ב"ה איתרעי בהון וקריב להון לגבי' מכל שאר עו"ג ובגינהון דישראל יהיב מזונא ושבעא לעלמין ואלמלא ישראל וכו' והשתא דישראל אינון בגלותא אתהפך בגוונא אחרא וכו'. הרי דבזמן שישראל היו שרויין על אדמתם היה טוב ה' והשפע יורדות על ישראל ועל ידייהו ינקי שארי א"ה וזש"א התנא במס' אבות אר"י בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו' ויל"ד למה הבת קול יוצאת דוקא ממקום זה דהר חורב אבל י"ל כך דה"ק בכל יום בת קול יוצאת בשמים מהר חורב מאותו זמן שנחרב בהמ"ק דאיקרי הר ומהר חורב שנחרב ההר הטוב הזה והלבנון אוי להם לבריות לא נשמע קול ששון ביהודה וערבה כל שמחה כ"א יגון ואנחה כי ניטל מהם הרוחה והיינו מעלבונה של תורה וכמאמרם במס' נדרים (דף פא) וב"מ (דף פ"ה) דדבר זה פירש הקב"ה בעצמו על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וכבר כתבתי זה באריכות בדרוש אור תורה דכל זה בא מחמת שפסקה אמונה מישראל שאינם חפצים לבטוח בה' שלא יקופח פרנסתו אף שיהיה קובע עתים לתורה ולבעבור זאת נאמר בירמיה (ה') שוטטו בחוצות ירושלים וגו' אם יש עושה משפט מבקש אמונה דזהו העיקר להאמין בה' וז"ש לולא האמנתי לה' אז הייתי זוכה לראות בטוב ה' שיהיה השפע יורדת בארץ החיים שהיינו שרויים על אדמתנו הקדושה אם היינו מאמין בה' ובוטחים בישועתו ועוסקים בתורה כאשר עשו מלפנים בישראל ככולהו תנאי ואמוראי כדאשכחן בתלמודנו:

או יאמר בהקדם הגמרא דפסחים סוף פ"ג (דף נ ע"ב) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אטו עד האידנא לאו שמו אחד הוא. א"ר נחמן בר"י לא כעוה"ז העוה"ב, העוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת, העולם הבא כלו נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א עכ"ל. [ודרך אגב אכתוב גרגיר א' מן הדרוש שדרשתי לבאר דברי המשורר במזמור (ק"ל) באריכות, ובדרך קצרה יאמר כך דלפי המבואר בגמרא הנ"ל דבעוה"ז אסור לקרות השם ככתיבתו רק בשם אדנ"י, רק במחשבה יחשוב בשם הוי"ה ב"ה שהוא היה הוה ויהיה כמבואר בש"ע א"ח (ס"ה), וז"ש ממעמקים קראתיך ה' מעומקא דלבא קראתיך ה' בשם הוי"ה ב"ה לכוון שהוא היה הוה ויהיה, אבל בקולי לא אקרא כך, רק אדנ"י שמעה בקולי נשמע אדנ"י, דהיינו בקולי אני קורא אדונ"י ואני שואל תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני, מה שאני מתחנן עבור הקול שאזכה לקרות בקול שם הוי"ה ב"ה ככתיבתו, וכן הוא אומר קויתי ה' קותה נפשי שאני מקוה לשם הוי"ה ב"ה דהיינו ולדברו הוחלתי שאני מיחל שאוכל לשם הוי"ה ב"ה לדברו, ונאמר שם כי עמך הסליחה למען תורא, ופי' בעל העקדה דעינינו הרואות באדון שכועס על עבדו כעס עולם, אשר עיני העבד שבשום אופן בעולם או אפשר לפייס את אדוניו, שוב אינו ירא כלל לפני אדונו, בחשבו שאחת היא דתו שיודחה מבית אדונו לגמרי, משא"כ בעבד הרואה במדת רבו שהוא נוח לרצות עדיין ירא מפניו. וז"ש כי עמך הסליחה שראוי שאתה תהיה נוח לרצות ומוחל וסולח, למען תורא כי בראות האדם החוטא שאין תרופה למכתו שוב לא ירא כלל ודפח"ח] ובזה יש לבאר דברי המקונן נחנו פשענו ומרינו אחה לא סלחת דהכי פירושו נחנו פשענו ולא חזרנו בתשובה ואדרבא הוספנו חטא על פשע ומרינו, וטעמא דמילתא כי ראינו אתה ה' לא סלחת, וקוינו לשוא חלילה כי לא יועילו לנו דרכי התשובה, ומהרמ"א פי' דה"ק נחנו פשענו ומרינו כדרכנו, כי כן הוא הדרך של בשר ודם שטבע החומר כרוך בעקביו, ואין התלונה כ"כ על עפר ואפר, אבל זה הוא חידוש שאתה ה' שמדותיך רק מדת הרחמים ואפ"ה לא סלחת, ואמר עוד יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, יאמר עפ"י דאיתא במדרש חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, בשעת בריאת העולם נמלך הקב"ה במלאכי מעלה אם יברא את האדם, חסד אמר יברא ואמת אמר אל יברא, מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה. ומדקדקים בזה האם לא היה די בהיותם מחצה על מחצה, שנים אומרים יברא ושנים אומרים אל יברא שהקב"ה בעצמו יכריע ויאמר להברא ויהיו רובא דאיתא קמן לברוא את האדם, אמנם י"ל ע"פ המפורש במשנה דסנהדרין (דף ב) לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה, הטייתך לטובה עפ"י עד אחד, הטייתך לרעה עפ"י שנים דוקא, ובמסכת עירובין (דף י"ג ע"ב) מסיק דנמנו ורבו נוח לאדם שלא נברא משנברא, א"כ בריאת האדם היתה לרעה והיתה צריכה שני מכריעים, ועיין במסכת סוכה (דף נ"ב ע"ב) אמר רבין בר"א אמרי בי רב ארבעה הקב"ה מתחרט עליהם על שבראם כו', ויצה"ר דכתיב אשר הרעותי, פירש"י שאני גרמתי להם שיחטאו שאני בראתי להם היצה"ר ע"ש. ושוב איתא שם א"ר אחא ב"ח אלמלא ג' מקראות הללו נתמוטט רגליהם כו' אשר הרעותי כו' ע"ש, ולבעבור זאת נוח לאדם שלא נברא שעלול לחטוא מחמת שהנחש כרוך בעקביו מיום שנולד, וז"ש יחל ישראל אל ה' לחזור בתשובה כי הרבה טענות יש לנו למקום ב"ה אשר הרע לאדם עם היצה"ר לכן הרבה עמו פדות, לפדות אותו מדינה של גיהנם, וראיה לדבר כי בשעת בריאת האדם בעמדו למנין אם יברא או לא. לא בראו כי בהיותו עם ה' החסד שני מכריעים על הבריאה והשליך אמת ארצה, דקשה למה הוצרך לכך הלא הוא לבדו היה מכריע, וצ"ל משום דהבריאה היה לרעת האדם, משום שעלול לחטוא בעצת היצה"ר, או יאמר ע"ש האמור בישעיה (נא) אנכי אנכי הוא מנחמכם דתיבת הוא אין לו שחר כלל, רק י"ל עפ"י הידוע, שיש לנו משכון גדול בעת גלות המר הזה, כדכתיב סוף פ' בשלח, כי יד על כס יה, שנשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד עת הקץ, ונחסר משם הוי"ה ב"ה ה"ו ומכסא האל"ף, והם אותיות הו"א, וז"ש אנכי אנכי למעני אעשה, למען ג' אותיות הללו הו"א שנחסר משמו ומכסא מנחמכם אנחם אתכם, וז"ש המשורר יחל ישראל אל ה' שירחם ויגאל אותנו בחסדו הגדול, ואם לא למעננו יעשה עבור שמו הגדול ב"ה כי עם ה' החסד שהחסד הזה הוא עם ה' ממש, והרבה עמו פדות שהפדיון יהיה גם עמו, ומפרש ואזיל והו"א יפדה את ישראל למען שמו ב"ה שיתמלא אותיות הוא בשביל זה יפדה את ישראל מכל עונותיו אעפ"י שהדור כילי חייב, או יאמר עפ"י האמור במסכת יומא (דפ"ב) אר"ל גדולה תשובה שהזדונות נעשו כזכיות, וז"ש יחל ישראל אל ה' לחזור בתשובה, כי עם ה' החסד, לא די שמוחל העון, אלא אף הרבה עמו פדות לעשות ממנו זכות, וסיים ע"ז שהוא יפדה את ישראל מכל עונותיו דהיינו מעונות ממש שיתהפכו לזכיות עם התשובה ופדה אותן, ואומר לולא האמנתי ע"ד מה שראיתי בספרו של צדיק יסוד עולם הגאון מופת דורנו מהרי"ח אב"ד מפראג המקום יהא בעזרו ויחדש כנשר נעוריו בחבורו צל"ח על פסחים (ספ"ג) איתא שם בגמרא לא כעוה"ז עוה"ב, עולם הבא כולו הטוב והמטיב, והקשה הרי"ף שהרי אמרינן במסכת עירובין (די"ט) דגם לעוה"ב הרשעים מצדיקים עליהם את הדין ויאמרו יפה דנת, ותירץ הגאון דגם העונש גיהנם שיהיה להם יכירו וידעו שזה היא טובתם שהוא כור ללבן אותם מחלדת עונותיהם והכל לטובה, וכעין מ"ש המוכיח הגדול מגיד דק' בראד מו"ה אפרים ז"ל שמפרש הגמרא הנ"ל מ"ש אבל לעתיד יהיה כולו הטוב ומטיב היינו עפ"י משל לרופא שנותן רפואות לחולה סמים מרים מאד מאד, שהחולה סובר שהרופא גומל רע לו, אבל לאחר כמה ימים שרואה החולה שמתחיל להתרפאות, עיניו רואות כי סמים מרים הללו היו לו לטובה גדולה, ככה יקרה לאיש החוטא אשר הקב"ה מיסר אותו ביסורים, למשקל למטרפסיה בהאי עלמא שיהיה לו לכפרה, והאיש ההוא חושב שהיסורים המה לרעתו, אבל לעוה"ב בעיניו יראה שכל הרעות שהיו לו בעוה"ז היו לו לטובה גדולה, וז"ש אבל בעוה"ב כולו הטוב והמטיב שראה יראה שגם הרעות שהיו לו בעוה"ז היו לו לטובה גדולה למען יירש חלקו בארץ החיים ע"ש, וז"ש המשורר לולא האמנתי לראות בטוב ה', להיות חכם רואה את הנולד שכל מה שהקב"ה גומל עמו בעוה"ז אף הנראה לפי שעה כרעה הכל הוא בטוב ה', כאשר יתברר האמת בארץ החיים, כי שם ביתו לראות כי כל יסורי עוה"ז הם לטובת האדם, למען יירש חלקו משלם בארץ החיים: