(תהילים כז ב) ובזה בארתי מה שאנו אומרים בסליחות מתנהג בחסידות מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון מרבה מחילה לחטאים. שהוא על דרך שכתבנו שאומר שבזה הקב"ה מוחל עונות עמו ומתנהג בחסד ע"י שמעביר ראשון ראשון. וקשה הא חוב הוא לבסוף אם ירבו העונות ויבטלו המצות. לז"א שהוא מרבה מחילה לחטאים שלא די שנעשה מזדונות שגגות שנקראו חטאים. אלא אף מרבה מחילה ועושה ממנה זכות. א"כ אפשר להעבירה להתהפך לזכות ושוב אין המצות בטלות כלל. נמצא אינו מגיע שום פסידא מביטול זה מאחר שרק עברות לחוד מתבטל אבל הזכיות לעולם לא יתבטלו ובהיות כן עושה צדקה לכל בשר הצדקה זאת היא לכל בשר שאין לאיש שום פסידא. רק ע"ז קשה כ"כ למה באמת שיתהפך החוב לזכות. לז"א לא כרעתם תגמול כלומר הגמול הטוב אינו כגמול הרע שעל הרעה אינו מעניש רק על המעשה ולא על המחשבה. משא"כ גמול הטוב עבור המצוה משלם גם על המחשבה. א"כ שפיר גדול כח התשובה. וז"פ הפסוק בתהלים ס"ב ולך ה' החסד בהא דרב חסד מטה כלפי חסד כב"ה והיינו דמעביר ראשון ראשון ע"י ביטול כאמור. וקשה הא סופו להחמיר שגם הזכיות יתבטלו. וצ"ל הואיל ואפשר לעברה שתעשה זכות אינו מבטל. וקשה האיך גדלה כ"כ כח התשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. לז"א כי אתה תשלם לאיש כמעשהו שאין אתה משלם עבור העברה לפי המחשבה אלא לפי המעשה. משא"כ גבי זכות גם המחשבה מצרף למעשה מש"ה מועיל התשובה במעשה ובמחשבה שלה שתתהפך העברה לזכות. ואי' בגמ' (דט"ז ע"ב) ה' ה' אני ה' קודם שיחטא אני ה' לאחר שיחטא. ופי' הרא"ש דקודם שיחטא קאי על המחשבה. הרי מוכח מזה דמחשבה רעה אינה מצטרפת מאני ה' קודם שיחטא. ולכאורה קשה מנ"ל דמתחילין למנות משם הראשון י"ג מדות ולומר אני ה' קודם שיחטא. ודלמא מתחילין משם השני. וה"ק ויקרא ה' המדות ה' אל רחום וחנון כו'. רק י"ל דא"כ בצרא לה מדה אחת מן י"ג מדות. וז"ש לא כרעתם תגמול אל הטוב דברעה לא מצרף מחשבה. ומנ"ל מאני ה' קודם שיחטא. וקשה מנ"ל דשם הראשון מן המדות. לז"א אל הורית לנו לומר שלש עשרה מדות וא"ת דמתחיל מן שם השני בצרא לה חדא מן י"ג מדות. וידוע מ"ש הזוהר, דבעבירה פוגם יותר במחשבה שהוא הפגם המגיע לנפש. וז"פ ונפש כי תחטא במחשבה משא"כ גוף המעשה בפועל נעשה ע"י אברי האדם הוא הגוף, והיינו דאמרינן יומא (כ"ח ב') הרהורי עבירה קשים מעברה דההרהור פוגם בנפש. ויעוין במדרש שאלו לחכמה נפש החוטאת מהו. אמרה נפש החוטאת תמות. שאלו לנבואה אמרה חטאים תרדף רעה עד ששאלו להקב"ה ואמר יעשה תשובה ויכופר עון. ויעוין ברש"י בחומש סוף פרשת עקב פחדכם ומוראכם פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים. והנה בארתי פסוק בישעיה (ס"א) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי. כי הלבישני בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני. מקרא זה מחוסר הבנה לכאורה. ואולי יש לפרש כך דבס' שפע טל בהקדמה מביא דעיקר הלבוש של הנשמה היא ש"פ אורות בכפל שם אדנ"י עם הוי"ה ב"ה. כיצד י' פעמים א' הרי יו"ד. ה' פעמים ד' הרי עשרים. ס"ה שלשים. ו' פעמים נו"ן שלש מאות. סך הכל ש"ל. ה"פ יו"ד חמשים הרי ש"פ. ושורש הדבר דאי אפשר להנשמה שהיא נר יחידי להדבק באור עליון הגדול א"ס ב"ה כמו דרך משל נר המתקרב לאבוקה הוא נכבה. בגלל זה צריכה הנשמה למלבוש אותן ש"פ אורות. ובזה הוא בא לפרש פסוק זה דישעיה הלבישני בגדי ישע יש"ע בגי' ש"פ יעו"ש. ובזוהר פ' ויחי כ' בקרא ויקרבו ימי ישראל למות דקריבי הני יומי דב"נ לעשות מהן לבוש להנשמה עם אותן ימים שפועל טוב בתורה ומעשים טובים. משא"כ אי חטא דוחים הני יומי לבר עד דאהדריה בתשובה אז אהדרינן יומא לאתרא. יעוין בדרוש שובבי"ם ושם הבאתי דברי הזוהר באריכות עם ביאור כמה פסוקים ומאמרים בנ"ז ע"ש. וידוע דלשון בגד מורה על חלק רע ולשון לבוש מורה על חלק טוב. ובזה פי' מו"ז הגאון בעל כתנות אור גמ' דשבת (דע"ז ע"ב) לבושה לא בושה דלשון לבוש משמע לא בושה. משא"כ לשון בגד הוא חלק רע דאין לך בושה גדולה ממנו ולשונו מוכיח עליו לשון בוגדים משא"כ לשון לבוש. ובזה מפרשים קרא ותתפשהו בבגדו הנאמר ביוסף שתפסוהו בחלקו רע וגבי אסתר אומר ותלבש אסתר מלכות ודרשו רז"ל במגלה (דט"ו ע"ב) דלבשה רוח הקודש. שקאי לשון לבוש על חלק טוב. ואני אמרתי בזה לפרש פסוק בתהלים כ"ב יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל דהנה פי' רמ"א בקרא דקהלת זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח שכך דרכם של מספרי לה"ר מחפשין דוקא אחר איזה דבר מגונה על הת"ח כמו הזבוב אשר איננה עומדת על בשר חי כ"א על בשר מת. וה"פ כזבובים העומדים במקום מות כן יבאישו שמן רוקח דוברים סרה על הצדיקים ות"ח הטוב אשר יעשו אין אומרים דבר. והשמן אשר יראו ממנו בשוקים וברחובות תמיד בפיהם ע"ש. ובאמת הוא חלול השם בעו"ה שהרי הע"ה אינו לומד המעשים טובים מן הת"ח. רק אם ימצא בידו איזה דבר עברה ח"ו מיד לומד ממנו. ואין כאן המקום להאריך. והנה לא די שאם יראו דבר רע מהת"ח מיד מרבים עליו דברים. אף אם הת"ח עושה דברים טובים גם באלה שגו ברואה פקו פליליה ואומרים מי יודע אם כוונתו לשם שמים או לאו, וזה אמר דוד כי שונאיו תרתי הוא דעבדו לא די שיחלקו בגדי המה דברים לא טובים ממני ח"ו דייק לה"ם זה שייך להם לדבר דבר, אלא אף גם לזאת חרד לבי על לבושי על חלק שלי הנקרא לבוש שהוא חלק הטוב יפילו גורל אם הוא לש"ש או לאו, וז"פ הפסוק שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע. הרצון אם אני עושה תשובה מאהבה והיינו אם מדת הרחמים נטה עלי ואין עלי שום יסורים או הפסד ואפ"ה אני שב שוש אשיש בכפלים. ואימתי בה' אם אני יושב בטח בה' במדת הרחמים ואפ"ה אני שב מאהבה. משא"כ אם שוב אשוב מיראה שמתוחה עלי מה"ד אין כאן שמחה כפולה רק תגל נפשי פעם אחת באלהי אם במדת הדין אני מתוח ושב מיראה, והדר פירש דבגלל זה אומר שוש אשיש כפול. כי הלבישני חלק טוב שהוא לשון לבוש בגדי אותו בגד שהוא דבר רע שעשיתי בגד בוגדים מהעברה עכשיו עושה לי ממנו מלבוש להנשמה להשלים ש"פ אורות שהוא גמטריא ישע והוא באמת מעיל צדקה לעשות מבגד רע מלבוש טוב ואין לך צדקה יותר מזה דמהפך מעברה שהיה בגד, לזכות ונעשה מלבוש. וכבר אמרנו דשתי מדות הראשונות ה' ה' קאי קמא על המחשבה ובתרא על מעשה החטא, גם בארנו דלשון יראה שייך לדבר רחוק. ופחד על דבר קרוב. וז"א לדוד ה' אורי מדה הראשונה בשם הוי"ה ראשון אתה מעביר מחשבתי הרעה כפי' הרא"ש על אני ה' קודם שיחטא, ובזה אתה נושא פנים לנשמה שהיא נפגמת ע"י הרהור כאמור ולשון אור קאי על הנשמה כאמור נר אלהים נשמת אדם, ואמרו אמר הקב"ה אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך ובמה תזכה נשמתי וישעי שתשפיע עלי ישע אותן ש"פ אורות להלבישני בגדי ישע ובמה ביום הכפורים באותן ימים ממש שעשיתי בהם הרע מכבר נהפכו עתה לזכיות ונעשה ממנו לבוש יקר להנשמה, ולשון ביום פירושו עם יום כפור ממש נעשה ישעי אז מימי אירא למרחוק לחיי העוה"ב כאמור, ושוב מדה ב' ה' הנכתב שנית שקאי אחר שיחטא שפסקה חכמה ונבואה תמות, רק אתה ה' מעוז חיי החזקת להחיות אותי באמרך יעשה תשובה ויכפר, וממי אפחד בקרוב בחיי עוה"ז כי לא אמות ואחיה ואספר מעשי יה: