(תהילים כז ח) או יאמר לפי' האחרון שכתבנו בקרא קמא הוא חוזר ואומר כי יצפנני בסוכו בגלות המר הזה אשר אין לנו דירת קבע, כמה וכמה גירושים סבלנו, ואדם ביקר בל ילין רק נחשב כל מגורנו לפי שעה כמו סוכה שהיא דירת עראי, ואתה מגן עלינו ביום רעה בגלות המר והוא יסתירני בסתר אהלו אף שנסתר אהלו ית', וזוכר לנו זכות אבותינו. וכפירש"י פ' בלק בפסוק כי מראש צורים אראנו דקאי על האבות, וז"א בצור בזכות אבות ירוממני, לזה מבקש ועתה, דאיתא במדרש ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך אין עתה אלא תשובה, ופי' השל"ה בזה הפסוק חלק לבם עתה יאשמו בבעלי מחלוקת שננעלו לפניהם דרך התשובה ואומר כשחלק לבם עתה אעפ"י שעומדים בתשובה הנקרא עתה כאמור יאשמו אין הקב"ה מקבלם ע"ש. וז"ש ועתה כשאני לעצמי חוזר בתשובה ירים ראשי בר"ה על אויבי סביבותי על המקטרגים המסבבים אותי ביום הדין ואזבחה באהלו זבחי תרועה ע"י התשובה הנקרא תרועה. דהשל"ה כתב דהתקיעה מורה על אדם כשר וצדיק פשוט, ושברים מורה על בעל עבירה שפגם בספירות העליונות ושברי שברי"ם עשה בעונותיו ר"ל, ותרועה קאי על בעל תשובה דגנוחי גנח וילולי יליל, מעתה אני שואל ע"י התשובה דגדול כחה שמקרבת את הגאולה כדאיתא סוף מסכת יומא, וירום ראשי על אויבי אז אשירה ואזמרה לה', רצונו כשישלח לנו הגואל צדק יהיה עיקר שמחתנו שלמה לכבודו ית', ונשירה ונזמרה לה' כי ישיב את שבותו. וי"ל פי' פסוק בתהלים (קכ"ו) בשוב ה' את שובת ציון, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. דאם נעשה נס והרוחה לישראל הוא מודה להקב"ה, אבל באו"ה מיד אוכל ושותה כו'. וז"ש אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה עיקר השמחה שלנו יהיה להודות לה' ולהלל לשמו יתברך, ויאמרו בגוים אם הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים שמחת עוה"ז שהוא שמחה שלמה שלהם, ויאמר עוד דדייק אז ימלא שיתמלא שם הוי"ה ב"ה, ולהכי ולשוננו רנה, וז"ש ג"כ אשירה ואזמרה לה' שיהיה השם שלם, ואולי יאמר בפסוק שלאחריו ע"ד שאמרו פ"ג דפסחים (דף נ) לא כעוה"ז עוה"ב עכשיו אני נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת, ולעתיד אני נכתב בי"ה ונקרא בי"ה ע"ש, וז"ש שמע ה' קולי אקרא שאקרא בקול הגדול כשהוא נכתב, ואמר עוד לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש, עפמ"ש בס' שמ"י ס"ט ביאור על פסוק בירמיה (ל"א) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וגו'. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה וגו' ויש תקוה לאחריתך וגו' עפמ"ש הזוהר פ' שמות ת"ח האי מאן דצלי ובכי וזעיק עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימותא דהיא בלבא ולעולם לא בריקנא ע"ש, וז"ל קול ברמה נשמע כשהקול גדול ונשמע ברמה עדיין נהי בכי תמרורים, רק כה אמר ה' מנעי קולך מבכי שצריך לבכות כ"כ עד שלא תוכל לפרט בשפתיך ויהיה מנעי קולך מצד הבכי, וז"ד מבכי מסבת הבכי מנעי קולך שלא תוכל לדבר, אם ככה אתה עושה יש תקוה לאחריתך וגו' כלו עיניך מדמעה ע"ש, ויש לכוון הדברים בישעיה (נח) להשמיע במקום קולכם שעודנה לא צלותא מעליתא היא עד כי חדל לדבר מחמת רוב בכיתך, ועיין בספרי מוסר דזה תועלת גדול להעביר הדמעות על המצח והפנים אשר בזה ימחו העבירות הרשומות בפניו של אדם, וז"כ בלע המוח לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, כי לע"ל יבולע המות ולא יהיה עוד יצה"ר אז שוב לא יצרכו להעביר הדמעות על פניו, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ומהרמ"א פי' בפסוק (ישעיה א) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. פי' כי האדם הישר ההולך בדרכי ה' צלם אלהים על פניו ונקרא ממש פני אלהים, וז"א כי תבואו לראות שתהיו נראים בפני אלהים, מי בקש זאת מידכם כי באמת ע"י העונות סר צלם מעליהם ורמוס חצרי ע"ש, ובתהלים (מ"ז) צמאה נפשי לאלהים מתי אבוא ואראה פני אלהים שאני אהיה נראה בפני אלהים וסיים היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה וע"י הדמעות כי אעבירם על פני אשיג פני אלהים כאמור. וז"א בכאן לך אמר לבי כשאני מתפלל כ"כ בדמע עיני שאיני יכול למפרט בשפתי כ"א אמר לבי רק בלב אדבר אז בקשו פני אקוה כי את פניך ה' אותה אבקש שע"י הדמעות שאעביר על פני יוחזר עלי פני ה'. וע"ז שאל אל תסתר פניך ממני שממני ממש לא תסתיר פניך כי יוחזר לי דמות צלם אלהים. ואולי גם זה פי' הפסוק אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון שכבר מבואר משם השל"ה דהתרועה מורה על תשובה דגנוחי גנח וילולי יליל ועי"ז באור פניך ממש המה בעצמם יהלכון שחוזר על פניהם פני ה' כאמור. או יאמר בפירושא דהאי קרא אל תסתר פניך ממני אל תט באף עבדך עזרתי היית. ע"פ מ"ש בפ"ק דר"ה (דט"ז) דישראל נכנסין תחלה לדין קודם א"ה מקמי דליפוש חרון אף. והנה ישראל נקראו תמיד בנים למקום כדאי' ספ"ק דקידושין (דל"ט ע"ב). ועו"ג נקראו עבדים. וז"א אל תסתר פניך שתרצה להקדים עו"ג ולהסתיר משפטי אח"כ ואל תט באף עבדך שתדין מקודם א"ה ואני אבוא אחריהם שיהיה באף וחרון עבדיך של א"ה רק מאלהי משפטי יוקדם מקדם. שבהיות כן אל תפשני ואל תעזבני אלהי ישע"י להעיר עלי אותן ש"פ אורות שבגימטריא יש"ע שהן הן לבוש הנפש נא אל תעזבם ממני. וא"ת מה איכפת ליה ביש"ע זו להלביש מחלצות להנשמה. לז"א כי אבי ואמי עזבוני אחר מיתתי וה' יאספני ואין כח בהנשמה לעמוד באסיפת הקב"ה דזולת בגדי ישע ש"פ אורות כנזכר לעיל משם בעל השפע טל ע"ש.