(במדבר יח ז) והזר הקרב יומת. ביומא (דף כד ע"ב) אמר רב ארבע עבודות זר חייב מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים והיין ולוי אמר אף תרומת הדשן וכו' עד אלא מעתה זר שסידר מערכה לחייב איכא שני גזרי עצים ומקשו התוספות לא ידענא למאן פריך ומאי אא"ב יש כאן גם תי' תוס' אינו מיושב היטב עמ"ש, ונראה דלקמן יש פלוגתא אי סידור שני גזרי עצים הוה עבודה תמה דאף שיש סידור אברים אחריה פרש"י סידור אברים סידור אחר הוא, ורב סבר שם סידור אחד הוא ולא עבודה תמה, ולפ"ז י"ל לכך לא מק' אלא מעתה מערכה שסידר זר חייב בל"ז הילכך פטור משום דשם סידור אחד הוא, ויש אחריו סידור מנורה ונקרא עבודה שיש אחריה עבודה, ועל מנורה ל"ק לחייב משום דלפי ה"א דעבודה תמה בהיכל פטור כפי' מהרש"א. א"כ שפיר פטור ג"כ אסידור מערכה משום דאין עבודה תמה, אבל ז"א א"כ מדוע לחייב אדישון מזבח החיצון הא יש אחריו דישון מזבח הפנימי והמנורה ושם דישון חד לפי אותו הו"א אלא ש"מ דצריך שיהיה עבודה תמה. דאותה עבודה גופא אף שיש דבר הדומה שפיר נקרא עבודה תמה משום דבמזבח החיצון עבודה תמה היא, א"כ סידור מערכה ג"כ על מזבח החיצון עבודה תמה אף דיש סידור מנורה וסידור שולחן במזבח הפנימי, וי"ל דלעולם שם סידור אחד רק דישון מזבח הפנימי והמנורה לאו עבודה נקרא כלל כמו שפי' תוס' לקמן באמת א"כ ל"ק בל"ז, אבל השתא דפי' רבא דכתיב ולמבית לפרוכת ועבדתם אל מבית לפרוכת היא דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק הא בחוץ אפי' עבודת סילוק, ממילא מוכח דהוה עבודה רק שהתור' פטרה ושפיר מק' אלא מעתה זר שסדר מערכה לחייב, ואי משום דיש אחריו סידור מנורה א"כ על דישון מזבח החיצון ג"כ לפטור דהא יש אחריו דישון המזבח והמנורה ונקרא יש אחריו עבודה דכתיב ולמבית ודוק: וא"ל אם הדלקה לאו עבודה היא, א"כ לחייב על נתינת שמן. כיון שאין אחריו עבודה, דהדלקה לאו עבודה נקרא. וי"ל דהדלקה לאו עבודה רק לענין שיחייב זר אבל מ"מ נקרא עבודה שצריך כהן כמש"פ תוספות ישנים לקמן (דף כ"ז) ד"ה וכי יש לך עבודה עיי"ש ולפ"ז יסולק קו' התוס' שמק' בשם הר' יוסף תימא כיון דהדלקה לאו עבודה אמאי כתיב כהן דכהיב בהעלותך ולהנ"ל נקרא עבודה באמת. גם הצתת אליתא היה חייב מיתה אי לא דיש אחריו שני גזרי עצים. והוה עבודה שאחריו עבודה ודוק: