Eretz Chemdah, Lech Lecha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(בראשית יב יא) ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. כבר העירו חז"ל במאי נודע לו הדבר עתה ולא מקודם. ונראה עפמ"ש שרה שמה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש, ד"א שהכל סוכין ביפיה. ויל"פ ששניהם ענין אחד כי יש יופי טבעית ויופי אלהית כענין אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה וזו יופי אלהית דכל מקום שיש שם השראת השכינה אזי מעלת חן, וכמ"ש אם מעלת חן על לומדיה אגוני לא מגנא ויופי זו אינה בטבע רק אף שיהיה האיש כעור רוח ה' תעלה עליו חן וחסד ובעת סר רוח ה' והשראת השכינה מעליו ישוב להיות כאחד האדם וסר יפיו מעליו. והנה לפ"ז גם מ"ד דנקראת יסכה משום דסכתה ברוח הקודש מ"מ ממילא היה הכל סוכין ביפיה ג"כ דסגולת מקום השראת השכינה להעלות חן וחסד אך מ"ד דהכל סוכין ביפיה מוסיף דזולת יופי אלהית היה לה גם יופי טבעית מצד עצמה, וגם בעת סר רוח ה' מעליה היתה יפה וידוע שכל מקום שהלכו אבות היה המקום מתקרב ויוצא לקראתם כמו שהיה ביעקב ובאליעזר עבד אברהם, וענין זה של קפיצת הדרך הוא כי קיום כל מקום ומקום הוא הקדושה הנמצא במקום ההוא שלא יצויר היות מקום בלי שיהיה בו שום ניצוץ קדושה הנותן שפע וחיות לאותו מקום להתקיים כמ"ש ואתה מחיה את כולם נמצא שהשראת השכינה החופפת באותו מקום ומציץ בין החרכים הוא מקומו של המקום הוא המקיים אותו להתקיים וע"ז נקרא הקב"ה מקומו של עולם, וממילא בהיות הצדיק הולך לאותו מקום אזי ניצוץ הקדושה העצור בתוך המקום הוא יחוש להדבק בהצדיק ההוא כי מצא מין את מינו וניעור כהשתוקקות א' מן הד' יסודות אל שרשו וממילא כאשר תצא הקדושה שהוא הנושא כלל המקום ההוא מן המקום גם המקום נתעקר כי נשא על גבו הקדושה כקמיע ביד גבור וזה ענין קפיצת הארץ. אך במצרים ידוע שהיתה ארץ מלאה גלולים וניצוצי קדושה שהיה בתוכה היו נעצרים מאד בידי הקליפות עד שלא היה כלל באפשרי לצאת ממקומם להדבק אל שרשם וכמ"ש שלא שלח הקב"ה מלאך ושר למצרים שהיה חושש שלא יוכל לצאת משם ששם היתה הטומאה מתגברת מאד וממילא כאשר הלך אברם למצרים לא יצא ארץ מצרים לקראתו להקביל פניו כי הניצוץ שבה היה עצור בכור הברזל ולא יצא לאור השחר. ועז"א כאשר הקריב אברם לבוא מצרימה ממילא הרגיש שהיא ארץ טמאה מאד ואין שם השראת שכינה. ואעפ"כ ראה את שרה שעמדה ביופי ומזה ידע שחוץ מיופי אלהית שיש לה ע"י השראת השכינה יש לה ג"כ יופי טבעית מצד עצמה. ועז"א הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את דוקא שמעצמך את יפה, ועד עכשיו חשב שהשראת השכינה גרם זה: