(בראשית יב יג) למען ייטב לי בעבורך וכו' נל"ב עפמ"ש הרמב"ם בה' מלכים דב"נ כשמשלח את אשתו מביתו או שהיא יוצאה מביתו ואומרים שאין זו אשתו הרי הן גירושין שלה וא"צ ספר כריתות. וידוע מ"ש הרמב"ן דהאבות לא קיימו תרי"ג מצות רק בא"י אבל בח"ל לא היו מקיימין רק שבע מצות ב"נ. וזה היה עצת א"א שהיה מתירא פן יקחוה המצריים בחזקה ויעברו על איסור א"א. ויענשו על ידו בסיבתו. וידוע מ"ש חז"ל כל מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר לא יגורך רע הרי שנקרא בשם רע. וע"כ זאת היתה עצתו שהיא תאמר בפי' שאינה אשתו וממילא תהיה מגורשת בדין ב"נ ולא יענשו המצריים על ידו. ועז"א למען ייטב לי בעבורך כי כשיענשו על ידו נקרא רע ובהיפוך אהי' נקרא טוב ולא רע. ובזה יבואר מה שמקשין המפרשים למה אבימלך שאל ליצחק כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם (בראשית כ"ו י') וכן באברהם אמר לו אבימלך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (שם כט). ופרעה לא הזכיר תרעומות זה כלל במה שרצה להחטיאו. אמנם דעת רבים דפלשתים היא מא"י שנתנה לא"א וממילא שם היה דין האבות כדין ישראל ולא מהני מה ששלחה מביתו לבד רק בספר כריתות כדין התורה וממילא היה אבימלך נכשל על ידו באיסור א"א לזה התרעם על שרצה להכשילו בחטא אבל במעשה דפרעה שהיה במצרים ושם היה דינם כדין ב"נ אדרבה עיקר כוונתו היתה להצילו מחטא. ולזה לא שאל אותו ע"ז. ובזה יבואר מ"ש במדרש דכל מה שאירע לאברהם אירע לבניו. אברהם אמר למען ייטב לי בעבורך ובישראל כתיב וייטב אלהים למילדות. והוא תמוה אמנם כבר בארתי בחידושי לפ' שמות תקצ"ב דפרעה רצה שיהרגו העוברים בעודן במעי אמן ואין ישראל מצווים על העוברים והמילדות החמירו על עצמן דפן עדיין הם בכלל ב"נ וב"נ נהרג אף על העוברים וזה ידוע מאברהם שאמר למען ייטב לי בעבורך הרי שבמצרים החזיק את דינו כב"נ שא"צ גט כריתות לזה גם הם חששו לדין ב"נ וה' נתן שכרם דכתיב וייטב אלהים למילדות ודוק: