(בראשית יב א) אל הארץ אשר אראך. הנה המפרשים עמדו בכאן הלא אמר לו אל הארץ אשר אראך ולא גלה לו הארץ אמאי לא גלה לו שהארץ היא ארץ כנען. אמנם חז"ל הקשו על משה איך נבא בפעם הראשון בחוץ לארץ הא אין הנבואה שורה בפעם הראשון בחוץ לארץ. ומבואר התירוץ (בערכין דף י) דעד שלא נבחרה ארץ ישראל הוכשרה כל הארץ לנבואה ולשירה. וזה התירון הוא גם באברהם שאז עדיין לא נבחרה הארץ. אך בכוזרי תירץ דבר זה שכיון שהי' הנבואה לצורך ארץ ישראל יכולה להיות בפעם ראשון בחוץ לארץ כיון שהיא לצורך ארץ ישראל כבארץ ישראל דמי. ולפי תירוץ זה ממילא ידע א"א שהכוונה היא שילך לארץ ישראל דאם לא כן איך נראה לו בנבואה בפעם ראשון בחוץ לארץ. אכן כיון שהיא לצורך ארץ ישראל יכול להתנבא בפעם ראשון בחוץ לארץ וממילא ידע שהנבואה היא לצורך ארץ ישראל. ולפי תירוץ חז"ל שעדיין לא נבחרה אז ארץ ישראל יש ליתן טעם שמפני זה אמר לו אל הארץ אשר אראך ולא גלה לו שילך לארץ ישראל משום שבזה בעצמו שיצוה לו לילך לארץ ישראל היא הבחירה שבוחר בארץ ישראל. וממילא אי אפשר היה שיכול עליו הנבואה בחוץ לארץ. ובמ"ש רש"י כדי לחבבה בעיניו נראה כונה עמוקה. כי א"ל לאברהם הארץ אשר אתה רואה לך אתננה. ובעת ראות א"א את א"י אז קנה אותה ונתקדשה להיות מיוחדת לגוי אחד וחל עליה קדושת ארץ ישראל. משא"כ קודם שראה אברהם אבינו את ארץ ישראל היתה של הכנענים ולא הי' בה שום קדושה, ולזה לא הזכירה עדיין כי עדיין לא היתה מיוחדת משאר ארצות רק אמר אל הארץ אשר אראך כי בעת שיראה אברהם אותה יקנה ויחול עליה קדושת הארץ, והנה מה שקנאה בראיה בעלמא. יובן במ"ש האר"י ז"ל בענין מ"ש נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות כי העינים יש להם כח המושך כאבן השואבת כידוע בכח הסתכלות היענה. ועל זה כשנתן עיניו בו המשיך ממנו בסגולת ההמשכה ניצוצי נשמתו ונעשה גל של עצמות. וכן אברהם אבינו עליו השלום בכח הראי' שהסתכל בארץ ישראל הקדושה חבר אליו הקדושה העצורה בקרבו וממילא שכל קיום כל דבר ודבר הוא ע"י כח הניצוץ הקדוש המקיים את הדבר ההוא. ממילא כאשר קנה קדושת הארץ נעשה הארץ שלו. וכבר כתבתי שלא נבחרה ארץ ישראל להתיחד עד שקנאה אברהם אבינו עליו השלום ולא בהיותה ביד הכנענים. ואם כן אחר שראה אברהם אבינו את ארץ ישראל אז נעשית ארץ החביבה לפני המקום ברוך הוא. ועל זה הכונה כתב רש"י כדי לחבבה בעיניו שעל ידי ראיתו של אברהם אבינו עליו השלום נעשית ארץ חביבה ומאושרת: