(בראשית יב ב) והיה ברכה, במדרש א"ל עד עכשיו הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הברכות בידך. יבואר במ"ש חכמי האמת דעיקר כוונת בריאת העולם שהתחתונים יוסיפו כח ועוז בצבא מעלה להשפיע להם שפע שבע רצון, וזה בהיות הדור זכאים שיעשו כל הדברים ע"י אתערותא דלתתא, אכן בהיות הדור כולו חייב ואיש אין בארץ לעבוד את האדמה אזי בא אתערותא דלעילא גם בזולת מעשה התחתונים וזה הענין הי' בעת בריאת העולם שנעשה רצון העליון מעצמו, וע"ז אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, שבדור שכולו חייב ממילא אחר שאין בעל הרחמים רוצה בהשחתת העולם מוכרח להמציא הטוב וישוב העולם מצד החסד מעצמו, משא"כ כשיש איש אחד זכאי עדיין הולך וסובב כל ההנהגה על סדר הבריאה שיעשה הכל ע"פ התעוררות התחתונים ואינו מוריד שפע העליון רק על האיש ההוא השלם לבדו. ובזה יש לפרש מ"ש בסוף פ' בראשית אמחה את האדם אשר בראתי כו' מאדם עד בהמה וכו' כי נחמתי כי עשיתם, ונח מצא חן בעיני ה'. ר"ל שלולא שנח היה מצא חן ממילא הי' כולו חובה ואין בעה"ר רוצה בהשחתת כלל העולם והי' מוכרח להמציא הטוב ובנין העולם באתערותא דלעילא בזולת השקף על מעשה התחתונים רק ע"י שנח מצא חן והיה העולם יכול להתקיים בסדר הנהגתו ע"י נח ובניו העביר דרך הרשעים והאבידם במים. ומבואר במדרש פ' בראשית דעד אברהם הי' העולם מתנהג על פי חסד עיי"ש. ר"ל שאע''פ שלא היו העולם ראוים ולא הי' התעוררות הברכה ע"י בני אדם היה משפיע הברכה מעצמו וכשבא אאע"ה התחיל לעורר מ"נ והתעוררות תחתון ע"פ כוונת הבריאה והיה הברכה בידי האדם. וז"ש עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, ר"ל שהיו הברכות יורדים מצדי ולא מצד התחתונים המעוררים הבריכה העליונה להזיל עליהם גשמי נדבה, ומכאן ואילך הברכות מסורים בידך שאתה תעורר הברכה לפי מעשיך: