(במדבר לב טז) ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ. ויאמר אלהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את איביו מפניו ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקיים. ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם. בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם והיוצא מפיכם תעשו. ויאמר וגו' עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה טפנו נשינו מקננו וגו' יהיו שם בערי הגלעד ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה כאשר אדוני דובר. ויל"ד הם אמרו לפני בנ"י ומשה שנה וג' לפני ה' כפל הם תעשון, אם תחלצו, מה זה והיוצא מפיכם, כפל אדוני מצוה אדוני דובר. הקדמה. חטא בני ראובן שעשו העיקר טפל והטפל עיקר ממה שהיה לפ"ד מחכמת שלמה במשפט הראשון אשר בא לפניו, אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך וכו'. ויען המלך ויאמר זאת אומרה בני החי וכו' וזאת אומרת בנך המת וכו' וירא כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט. נראה כי האשה אשר היה בנה החי הקדימה בני החי ואשר בנה המת הקדימה בנך המת שזה העיקר אצלה כמו שהראה ע"י החרב. ומזה ידע המשפט. וזה נראה גבי יהוא אם לשלום תפשום חיים אם למלחמה חיים תפשום. לשלום צריך להזהיר תפשום אבל חיים פשיטא, למלחמה צריך להזהיר חיים ותפשום פשיטא. והנה אם היה מלחמתם אלהית. ממילא הבנים והנשים אלהים ישמרם, משא"כ הצאן והבקר הם בחזקת נזק יותר ושפיר הקדימו הצאן להטף. אבל אם מלחמתם טבעית היו צריכים להקדים הטף. והנה אמרו צאן ואח"כ טף. ואמרו לפני בני ישראל מלחמה טבעית ואמר משה אם תעשון את הדבר הזה שתקדימו הטף זה נכון. אם תחלצו לפני ה'. דאז עיקר צריך שמירה אל הצאן אבל הטף והנשים הוא ישמרם. ואם לא תעשון כן שיהיה מלחמה לה' לש"ש. ותהיה המלחמה טבעית. הנה חטאתם במה שעשיתם טפל עיקר לכן בנו ערים תחלה ואח"כ גדרות צאן. ואז והיוצא מפיכם תעשו תוכלו לומר לפני בני ישראל. והשיבו בשניהם נעשה דבריך. אנחנו נעשה כאשר אדוני מצוה טפנו נשינו ואח"כ מקננו וגם נעבור חלוצים לפני ה' כאשר אדוני דובר דייקא שיהיה לפני ה':