(בראשית מד טז) ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק וגו'. במד' מה נאמר בכסף ראשון מה נדבר בכסף שני מה נצטדק בגביע, יבואר במ"ש למעלת שא"ל דהכסף הושב להם כי כל הכסף המובא בעד התבואה שבהם הוא שיצאו ברכוש גדול, אולם כיון שהיה עדיין דעת השבטים שיוכלו להיות בגלות בא"י, אך אם היו בכלל ישראל ואברהם קנה את א"י בחזקה ממילא הוה ארץ שלהם ומוכרחים לירד למצרים, ואם הם בכלל ישראל ממילא אין מגיע בעד הגנבה שום דבר, אבל ב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון, וכמ"ש במדרש א"ר סימון אמר לו בנימוס שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם, וכתב מהר"ש יפה דהוא דוקא אם יצאו מכלל ב"נ, וז"ש דאם נאמר תירוץ על כסף ראשון ושני דהוא משום דהרכוש שלנו הוא ממילא מוכח דאנחנו בכלל ישראל ממילא נצטדק בגביע אבל מה נאמר לאדני שאתה לא תקבל תירוץ זה וא"כ לא נצטדק גם בגביע, ומ"מ אנחנו בוחרין נהיה עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, והוא לתשלום השעבוד הגזור וממילא בזה מוכרח שאנו בכלל ישראל ואין מגיע לו מיתה, והשיב חלילה לי דייקא מעשות זאת, ומובן לפמ"ש בפ' וישב דמחלוקת יוסף עם אחיו היה שהוא סבר שהם בכלל ב"נ, וא"כ אין אתם צריכים להשתעבד דוקא למצרים, וע"ז נער פורפורי' דיליה שהראה שיש לו בגדי שש ועלה לגדולה ומוכרח שהאמת כדבריו שהם בכלל ב"נ, ומ"מ הקל שיהיה לו עבד ולא להמיתו, וי"ל שיעור הלשון כך, מה נאמר ומה נדבר מה שנאמר ונדבר בכסף ראשון ושני ובזה נצטדק גם בגביע כי האלהים מצא עון עבדיך ואי' במד' א"ר יצחק מצא בע"ח מקום לגבות את שטרו שיהיו בגלות מצרים וזה היה טעם כסף ראשון ושני ובזה נצטדק בגביע:

דרך ב' דעל שמצאו הכסף י"ל דהראו להם גזל גוי מותר. וממילא ראה ויתר גוים היינו שהתיר ממונם ולא כמ"ד שהתיר להם ז' מצות והיה אסור ליוסף לנחש בגביע דב"נ נצטוה על הניחוש לזה גנבוהו כמו שגנבה רחל את התרפים, וז"ש במה שנאמר בכסף ראשון ושני נצטדק בגביע ואם נאמר חטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו, אבל האלהים מצא מקום לגבות חובו ולזה מה נאמר לאדני שצריך להיות העלילה הזאת להיות כלנו עבדים: