(שמות כא א) במדרש כי תקנה עבד וכו'. ומה ענין זה לזה א"ל הקב"ה לישראל אני קניתי אתכם במצרים בי' מכות שהראיתי שנאמר נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד וכשם שאתם מצווים שלא לעבוד בעבד באחיך יותר מו' שנים שלא בראתי את העולם אלא לו' ימים נתתי לך ו' שנים. וכתבו ראשית תמי' דמשמע שהיו היו"ד מכות דוגמא כשם. ונראה שכתב רש"י בפ' וארא דכל מכה שמשה רביע חדש והנה מכת חשך הביא בבכור שור במס' ברכות (דף ט') דלפי מ"ש במדרש חשך כפול ומכופל היה הוא ג"כ רביע חדש שהוא ז' יום ומחצה ט"ו עונות ע"ש החשבון באריכות. והנה מכת בכורות אע"ג שהיה רק לשעה נ"ל כיון שבשביעי של פסח טבעו בים הוה המשכת מכת המית' ג"כ ז' ימי'. וא"כ מגיע לעשר מכות ע"ה ימים צא מהם רביע החדשים שהם רק כ"ט יום הוה ע"ד יום. והנה קושי השעבוד היה משנולד מרים פ"ו שנים והיה ראוי להנתן להם יום לשנה וישמשו המכות פ"ו יום אך שכבר נקבצו מנין ימי המכות במאמר דן אנכי כמו של המפרשים והקב"ה חשב כדין עבודת עבד עברי שכל שנת השביעית יהא חפשי מן עבודה וכשתוציא השביעית מפ"ו שנים נשאר ע"ד יום ושפיר אמר אני קניתי בי' מכות הראיתי שהיה צריך לנהוג בכם כמו שאתם מצווים שלא לעבוד באחיך יותר מו' שנים כן י"ל בדרך הדרוש:

וע"פ הפשוט יבואר ע"פ שמצינו בדברות הראשונות כתב הטעם דשבת זכר לחידוש העולם ובדברות האחרונות כתיב זכר ליציאת מצרים. ונראה כי בדברות הראשונות שפסקה זוהמת הנחש ובא התיקון בשלימות כמו שהיה קודם החטא אין צריך זכר ליציאת מצרים כי מה שצריך זכר ליצ"מ כי ע"י הוראת החידוש עדיין אין הוראת שידוד הטבע אבל יש בשבח עוד זכר ליצ"מ ששינה הקב"ה כל מערכות השמים ושדד הטבע וכן בשבת השמחה בו הוא שידוד המערכה כי בשבת שולט שבתאי המורה עצב ואנחה הריסה וחורבן ובאמת יש בשבת שני מצות שביתה ממלאכה והוא זכר לחידוש שבו שבת ושמחה ועונג זכר ליצ"מ שידוד הטבע. ועל זה אמר כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים כי המיצר והגבול בא מפאת הטבע וכל שהוא למעלה מן הטבע אין שם גבול והוא מבלי גבול ומיצר:

ונחזור לענין בדברות הראשונות שפסקה הזוהמא והיו חיים וקיימים שהוא נגד הטבע דכל מורכב מתפרד גם לא היו מלכיות שולטות בהם שמצד הטבע הוא שישראל יהיו עבדים תמיד ויותר שלא יהיו בעולם כי אברם אינו מוליד וא"כ אין צריך עדות יותר מזה על יכולת שידוד המערכה אך לעומת זה יש ח"ו כפירת החידוש שראיות החידוש שכל מורכב יש לו התחלה ויש לו תכלה אבל כיון שיראו שאינם הוים ונפסדים יאמרו שגם השמים כן וכל שאין לו תכלה אין לו תחלה כמו שבאר בחו"ה בשער היחוד ולזה הזהיר ביותר על אמונת החידוש אבל בדברות האחרונות שאז חזר כבר הקלקול למקומו ע"י חטא העגל עיקר האזהרה על יצ"מ להורות אמונת שידוד הטבע כיון ששוב היו מהנהגים ע"י הטבע:

ולזה כתב זכור בראשונות שהוא לעיקר השביתה וזכירה בפה שהיא שבת ושמור הוא על הענג והשמחה ובמרה באמת נצטוו ג' היום על ג' סעודות שאז עדיין לא היה התיקון ובאמת זכור ושמור בדבור א' נאמרו כי גלוי היה שעתידים לעשות העגל כמ"ש במדרש שמות על פ' וירא אלהים את בני ישראל, והטעם שזכירה בפה ושמירה בלב הוא עפמ"ש הר"ן בפסחים גבי ביטול חמץ שכל שהוא בלא מעשה ישכח ולא יבטל לזה תיקנו ביעור חמץ שע"י המעשה יזכיר, ובענין זה אמרו וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת שתלויה בה כמ"ש בעה"ש וא"כ בראשונות שעיקר שביתה והנחה שהיא בלא מעשה צריך זכירה בפה ובאחרונות שיש בו מעשה העונג ושמחה די בלב, וזה ג"כ טעם עבד עברי שרמז במצוה זו חידוש ושינוי הטבע, שא' מרמז שבשביעי שבת וינפש, וכן בשנה השביעית צריך לעורר המנוחה וכן בא לבטל שאין עבדותו מצד המערכה כי באמת אין מזל לישראל ובא לסימן שאדרבה בשביעית שמצד המערכה אז הוא כפול לרעה ושביתה וחרבן על גוי ועל אדם יחד דוקא אז יקרא דרור וחירות ושפיר מובן מדרש הנ"ל:

ובזה מבואר פי' הפ' עי' קושית האלשיך מכאן במכרוהו ב"ד ע"י גנבתו, והנה מהראוי באמת שלא יעבוד ביהודי אחיהו כי שניהם אל אחד בראם ויצרם וקנם, גם נצטוו ישראל לבלתי עבוד לשום כח מלאך גלגל וכוכב כי העובד לזולתו הנה מסיר מעליו שפע ההשגחה היורד לכל אחד ממקום אצולת נפשו ע"י החבל הקשור הנצב ארצה וראשו מגיע השמימה למקום אשר חוצב משם, אבל העובד לשום כוכב הנה הוא גורם הסרת ההשגחה וכל השפע יורד ע"י הנעבד כי עובד נפש קדושה לכוכב חומרי השפל ממנו במדרגה, וכן המשתעבד לחבירו הוה מקבל שפעו ע"י חבירו ונעשה מסך מבדיל בינו ובין ההשגחה החופפת עליו בפרט אך כבר אמרו מאן רשעים גנבי וכשהם בעולם מביאים חרון אף בעולם והטעם דהגנב עושה עין של מעלה כאילו אינו רואה וא"כ מסלק ההשגחה ונעזב אל המקרים וממילא שולט החרון אף וידוע כשישראל עושין רצונו ש"מ קרוין בניס ואם לאו קרוין עבדים שאין מקבלים שפעם מהקב"ה בעצמו רק ע"י עבדו זקן ביתו כידוע וא"כ אחר שגנב וסלק מעליו ההשגחה להיות במדרגת עבד דין הוא שיהיה לך קנין בו, ועז"א כי תקנה עבד עברי שהוא עבד מכבר, ואמר שש שנים יעבוד ולא יעבדך כי באמת אסור להשתעבד בע"כ ובקושי, וע"ז רמז באמרו עברי שהוא מעבר הנהר וההוא נהר עולם מקרי עלמא דחירות שאין שם שעבוד, וע"ז בספרא בהר אני ה' אלהיכם כל המשתעבד בהן למטה כאלו משהעבד בהן למעלה רק העבד בעצמו שש שנים יעבוד, ובשביעית וגו' מבואר עפמ"ש במג"ע אופן ק"א דמשה רצה לבטל קליפת חנם אשר עליו נאמר אכלנו במצרים חנם והרבה פצעי חנם, ונראה דזה שאמר מחנם נמכרתם כי קליפה זאת גורמת עבדות ונקרא גיהנם גיא חנם כמ"ש במג"ע שם, וי"ל דע"ז אמר הקב"ה לאברהם שיברר או גיהנם או שעבוד גליות וע"ז צוה שיראה לצאת לחפשי מהקליפות שנקראת חנם ע"י תשובה ומע"ט כמ"ש ולא בכסף תגאלו רק בתשובה: