(דברים ל ב) ושבת עד ה' אלהיך. במעשה דחטא בת שבע אמרו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, והנה מקרא מלא שמואל (ב' סי' י"ב) וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה' וכן לבאר יתר הפסוקים נראה להמתיק הדבר עפ"י משל מלך שמרדה עליו מדינה ויהי כי קרב אליה להלחם והכין בה מערכת המלחמה ללכדה הוציא פרוטגמא שלו שישובו לקראת מלכם וימחול להם עונותיהם אבל בני המדינה לא רצו להאמין כי אמרו שמן הנמנע שירבה לסלוח על פשעם הרב מאד ומתוך כך אמרו מאחר שבל"ז אין תרופה למכתם טוב יותר שיעמדו בקשרי המלחמה עד קצה האחרון אחר שבל"ז סר המות אליהם, מה עשה פקח אחד שהוא מאוהבי המלך ואנשי ביתו רצה להראות שהמלך מרבה לסלוח למען ישובו ולא יגדילו המדורה הלך והרים יד במלך לבזותו על פניו על סמך שיפייסנו אח"כ וידעו שהמלך רב לסלוח ואחר שימחול לו על חטאו ידעו בני המדינה וישאו ק"ו בעצמם אם מחל לזה שלפי מדרגתו היה חטאו גדול ביתר שאת ע"ד הוי גוי חוטא (ישעי') עיין מה שפרשתי שם כ"ש שימחול לנו. והנה בהשקפת התכלית וטוב הכוונה לא יקרא זה האוהב מורד במלכות כלל דהא עשה כן לכבוד המלך, אך ויהי אחר אשר בזה את המלך נכסוף נכסף האוהב הזה מיתר שרי המלוכה אשר כגילו ואשר לא ידעו את הסיבה הכמוסה בלבו כי לכבוד המלך עשהו ויאמרו כי גם הוא כאחד הפושעים המתפרצים מתחת אדוניהם ולכן נחם על טוב כוונתו והסתיר את הדבר לבל יודע לשום אדם ועתה ממילא שב החטא אשר בעת עשייתו היה על טוב הכוונה לחטא גמור ומורד במלך דלפי הכוונה היה צריך לגלותו למען יראו ויקחו ראיה ממנו והוא הצפינו ממילא שב לחטא גמור והשתא בשעת החטא לא חטא כלל רק עיקר החטא נתהוה בעת שרצה להסתירו, וכן הענין בדוד שחטא להראות שהקב"ה מקבל בתשובה וממילא היה צריך לגלות החטא ואז לא היה חטא כלל אך במה שהרג את אוריה ולקח את אשתו לו לאשה כדי שלא יודע ההריון לאיש בזה שב החטא לחטא גמור וז"ש וירע הדבר אשר עשה דוד בעיניהם ר"ל שעיקר הרעה היה מה שעשה בעיני ה' לבד שלא ידע מן החטא רק ה' לבדו והסתירו מבני אדם, וז"ש נתן אליו מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו ואם תתנצל כי עשית להקים עולם של תשובה הלא את אוריה החתי הכית בחרב בכדי ואת אשתו לקחת לך לאשהלהסתיר ההריון ולהסתיר עון הריגת אוריהואותו הרגת בחרב בני עמון* כמבואר שם בענין שנהרג במלחמה: