(דברים ל ט) יאמר עפ "י האמור בישעיה (כז) וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזבח באבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים, וראיתי בס' אחד פירושו דהאי קרא כך, דאמרינן סוף מס' יומא דתשובה מהפכת מזדונות לזכיות, וקשה כ"כ למה, וי"ל משום דתשובה כחה גדולה כ"כ שנתקדש ש"ש על ידיה בראות העם שזה האיש חוטא צועק ומתחרט ומתודה על חטאיו, ונמנעים אחרים מלילך בדרך הרשעה ושם שמים מתקדש ע"י זה, וז"ח וזה פרי שבתשובה עושה פרי למענו והסר חטאהו שלא נשאר עוד שום רושם אפי' שוגג ואדרבה עושה פרי שהוא זכות, וטעמא דמילתא משום דבשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות ממנו יראו וכן ילמדו אחרים כי לא יקומו עוד אחרים אשרים וחמנים ושם שמים מתקדש, אלה הדברים ראיתים ולא עזבתים, אף שבגמ' מפני בא"א המקרא כפטיש יפוצץ וכו', ואני הוספתי נופך משלי דראוי דעי"ז שנתקדש ש"ש יתהפך זדון לזכות כדאמרינן במס' אבות אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם אם כן כיון דגבי חלול השם נתהפך השוגג למזיד בקדוש השם מדה טובה מרובה מהפכת המזיד לזכיות, אמנם כן הא תינח אם עושה תשובה בפרהסיא יש קדוש השם ממנו וכן ילמדו גם אחרים שלא יעשו כתבניתם בעבירה שזה מתודה ומתחרט עליה, אבל אם הוא שב בצינעה יחידי לא שייך זה, וז"ש שובה ישראל, אם אתה עושה תשובה ביחידות אז כי כשלת בעונך, אין אתה מרויח כ"א העון המזיד נעשה מכשול שהוא שוגג, אבל אם קחו עמכם דברים לדבר ולהתודות בפרהסיא ושובו אל ה' ברבים שהוא בפרהסיא, שיש בתשובה זו קידוש השם כאמור אז אמרו אליו כל תשא עון שימחול העון לגמרי, וקח טוב שיעשה מזדונות זכיות כי מדה טובה מרובה כאמור: