(דברים ל יד) אם נבוא העיר לישב פרכת הש"ס יומא (דף פו) בהא דרמי ר"ל אהדדי דקאמר גדולה תשובה דזדונות נעשו שגגות ואיהו גופיה אמר דזדונות נעשו זכיות, דיש לחלק בין יחיד לצבור דתשובת הרבים דנפישי זכותייהו אלים להפך מזדונות לזכיות, אבל תשובת היחיד אינו עושה אלא שגגות. והוא מדוקדק בדברי הנביא שאמר שובה ישראל היחיד, כי כשלת בעונך שעושה מהעון שהוא מזיד מכשול שהוא שוגג, אבל אם קחו עמכם דברים אם רבים הם ושובו בצבור אל ה' אז אמרו אליו כל תשא עון שימחול לגמרי ואדרבא קח טוב זכיות תחת העונות. ובזה יתבאר נמי קרא דישעיה (נ"ח) דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. דחז"ל דרשו בהמצאו קאי על עשרת ימי התשובה וביחיד כמובא להלן וקשה והרי קרא אומר דרשו לשון רבים. ולדברינו י"ל דה"ק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב ביחידות אל ה' שהוא מדת הרחמים וירחמהו ויקבל את תשובתו מצד הרחמים, אבל כשהם רבים ושבים בצבור ואל אלהינו (כאמור הן אל כביר לא ימאס) שרבים אף במה"ד יקבל תשובת הרבים, ולא עוד אלא כי ירבה לסלוח סליחה מרובה שלא ישאר אפי' שוגג ואדרבא יתהפכו לזכיות, ובזה יש לכוין קרא איוב (יג) מי יתן טהור מטמא לא אחד, כלומר מי יתן שיעשה זכות מעבירה והוא טהור מטמא יתהפך, לא אחד, אם השבים הם צבור ולא יחיד, כך היה נראה לולא דבגמרא משני באופן אחר: