(דברים ל יז) ע"ד שכ' הגלאנטי בס' קול בוכים על הפסוק נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' שיתן האדם אל לבו את דרכיו המקולקלים במה שהוא פוגם קודם כל מחלה ויסורים הבאים עליו תיסרו רעתו, ואח"כ הוא מכריע ג"כ את חבריו לכף חובה וגורם רעה לעצמו ולכל העולם ולבנים קטנים ולכל ארבע יסודות שבעולם וכל מיני הברואים וצמחים צועקים עליו, ואח"כ עולם הגלגלים ומלאכי מעלה רבוא רבבות וחורבן היכל וביהמ"ק וק"ק וגלות, עד שהפגם מגיע לשם הגדול והקדוש ב"ה, וז"ש נחפשה דרכינו עד היכן מגיעים, ובודאי ע"ז ידוו כל הדווים ויפלו על פניהם כי סמר שערות ראשם ויאמרו נשובה אל ה' ע"ש שהאריך מאד בזה, וז"ש שובה ישראל שחוב גדול הוא על האדם לתקן דרכיו ולחזור בתשובה כי ראה יראה שמכשול שלו גדלה עד למאד, ולא די שהכשיל א"ע וכל העולם, אלא עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך הכשלת גם לשמו. הגדול ית' שאין השם שלם והכסא שלם עד עת הקץ, ואתה ב"א טפה סרוחה בעונך אתה מעכב את הקץ וגורם גלות השכינה, ולכן קחו עמכם דברים ושובו אל ה' להדר שכינתא מגלותא כמבואר בתקונים באריכות, ויותר י"ל דה"ק קחו אותן הדברים שאתם מתפללים עמכם כמו בגללכם ושובו והשיבו אותן התפלות אל ה' להתפלל להדר שכינתא מגלותא כאמור: