Eretz Chemdah, Nitzavim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(דברים ל ב) מספר חות יאיר ושבת עד ה' אלהיך וגו'. ובהושע (יד) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. ויל"ד דבפסוק ראשון התחיל בלשון יחיד שובה, ובפסוק השני אמר שובו לשון רבים. ב) הלשון עד ה, אלהיך אינו מובן. ג) מה זה נתינת טעם כי כשלת בעונך. ד) בפסוק השני אומר כל תשא עון. ה' באמרו וקח טוב ולא פירש טוב זה מהו ולמה הוא בא. והנה בגמרא יומא (דפ"ו ע"ב) איתא אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו להם כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך, האי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול, ופריך איני והאר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כזכיות וכו'. ומשני כאן מאהבה כאן מיראה. והנה פרשתי פסוקים הללו בהרבה דרכים ואכתוב קצתן. (א) יאמר עפמ"ש הגאון אמתי מהר"ם א"ש בשו"ת פנים מאירות ח"א שנשאל למה קבעו אנשי כה"ג בתפלת י"ח לומר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב הלא די היה באמרו פעם אחת אלהי אברהם יצחק ויעקב. והשיב הוא ז"ל דמצינו בדוד המלך ע"ה שאמר לשלמה בנו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, הרצון דיש עובדי ה' על פי הקבלה לבד ומעשה אבותיהם בידיהם, וישנו כח המובחרת מזו העומדים על המחקר ברוב שכלם כי הוא האלהים לבדו ואין זולתו, וז"ש דע את אלהי אביך מצד ידיעתך ולא כמצות אנשים מלמדה, וה"ט דאומרים אלהי אברהם אלהי יצחק לאשמועינן דלא תימא דיצחק ויעקב האמינו לאביהם וסמכו א"ע על חקירת אברהם אבינו ועליו בטחו, אלא כל אחד ואחד מהאבות עמד בעצמו על החקירה וההכרה בשכלו שהוא אלהים. וז"ש אלהי אברהם שהוא היה הראשון שהמציא מציאותו ברב שכלו וכן אלהי יצחק שגם הוא זולת קבלת אביו עמד ג"כ בעצמו על חקירתו בשכלו וקבלו לאלוה וכן יעקב ע"ש ודפח"ח. ואמרתי בילדותי לפרש עפ"י זה מקרא קודש פ' עקב. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו' פתח ביראה וסיים באהבה. ונראה דהנה יש חלוק בין העובד ה' מעצמותו שהוא בעצמו עמד על החקירה עד שהבין גדולת ה' ונוראותיו ובין העובד כמצות אנשים מלומדה עפ"י הקבלה, דהעובד מצד חקירתו הוא עובד מאהבה, ועיקר אהבה שייך גם בבני אדם המכירים זה את זה, משא"כ אם אינו מכירו לא שייך אהבה, וגם בין עובד מאהבה לעובד מיראה יש חלוק דהעובד מיראה אינו מתאמץ לעבוד יותר מן המוטל עליו בחובה כי אין בידו לעשות כ"א ההתחייבות מצד יראת העונש, אבל זה העובד מאהבה מוסיף והולך ומקיים אף עשה שאין בה חובת גברא כי כל ישעו
וחפצו לעשות רצון אדונו. וז"א ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל רק מעמך שיהיה ה' אלהיך לא מצד הקבלצה שאתה תופס אמונת אביך בידך רק מעמך מצד חקירתך יהיה הוא ה' אלהיך כמו שיחדוהו אבותינו לאלהי אברהם אלהי יצחק כאמור, וסיים וכ"ת מאי נ"מ בדבר זה וכי לא די לקבל אלהותו מצד הקבלה, לז"א שאם אתה מחזיק באמונה מפ"י הקבלה, לא יעלה לך כ"א ליראה את ה' ובזה לא תלך בכל דרכיו כ"א במה שהעונש מבואר כמו לאוין ועשין האמורים בחובת גברא אבל אם תהיה האמונה מעמך ללכ"ת בכ"ל דרכי"ו והיינו ולאהב"ה אות"ו שתבוא למדת אהבה, צא ולמד מדברי רבינו בחיי בספרו חובת הלבבות ויש בו די להכיח מעלת הבורא ית' ושהוא ברא העולם מאין מוחלט, אבל לא יטרידוך ספרים חיצונים, ובודאי יותר טוב מהם להניח א"ע על הקבלה, וז"ש שובה ישראל כ"כ עד שתבוא שיהיה ה' אלהיך, שאתה לבדך תעמוד על החקירה ולא מצד שהוא אלהי אבותיך, ובזה תשיג למדת אהבה. וכ"ת וכי זוטר לעבדהו מיראה, לז"א אם אתה עושה מיראה כי כשלת בעונך יהיה לך מכשול תחת עונך שהוא המזיד שמתהפכים הזדונות לשגגות, אבל קחו עמכם דברים אם יהיו הדברים עמכם מצד עצמך אז תהיה תשובה מאהבה, ואמרו אליו כל תשא עון שימחול העון לגמרי ולא יהיה נשאר אף שוגג ואדרבא וקח טוב זכות תחת חוב:
או יאמר בדרך זה דהנה יש עוד חלוק אחד בין העובד מאהבה להעובד מיראה דהעובד מאהבה בודאי הוא חושק שגם אחרים יעשו כמו הוא, מחמת אהבת הנעבד החקוקה בלבו, משא"כ העובד מיראה די לו להפקיע א"ע, וגם שדרך העבד לעבוד מיראה, יוטבע הבן לעבוד את אביו מאהבה, ואם אנחנו עובדים את הקב"ה מיראה נקראים אנחנו עבדים, ואין הדרך בין העבדים שהאחד יזרז את חבירו בעבודת רבו, ואדרבא הוא שמח אם חברו מתרשל בעבודתו, לא כן אם אנו עובדים את הקב"ה מאהבה אנו נקראים בנים למקום, ודרך האחים שאיש את אחיו יעזור. וז"ש שובה ישראל אם אתה עושה תשובה ביחידות, אבל אינך חושש לזרז גם את חבירך להשיב בתשובה. ע"כ תשובה זו היא מיראה, דאלו מאהבה היה מזרז גם את חבירו, והפעולה בתשובה מיראה כי כשלת שנעשה מכשול שהוא שוגג בעונך תחת המזיד שלך, אבל בזמן שקחו עמכם דברים להוכיח איש את חבירו ושובו אל ה' להשיב רבים מעון שזהו תשובה מאהבה אז אמרו אליו כל תשא עון שימחול כל העון ולא ישאיר אפילו שוגג. ואדרבא וקח טוב שיהיו זכיות תחת עונות. כמשפט העושה תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות. והזוהר כתב בקרא ואהבת. לרעך כמוך, פקודא דא לייסר אינש את חבירו, הרי דע"י מצות התוכחה נעשה שלום בין אדם לחברו שהם באהבה וכמשפט הבנים האחים כנאמר ועיין ברש"י פ' ויקרא שלמים שמטילים שלום בעולם, וז"ש שע"י התוכחה איש לחברו ונשלמה נעשה שלום בעולם אשר ראוי לעשות ע"י הפרי"ם שהם הקרבנות ע"ם שפתנ"ו, במה שיזהיר כ"א את חבירו: