(דברים ל יט) הנה עיקר התשובה להדר בשלשה דברים שהעולם עומד עליהם והן תורה עבודה וג"ח כמאמרם באבות, והנה במדרש כתיב על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי, הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה היה מחזירם למוטב, (ושמעתי משם גדול א' הפירוש נגד המתפלספים החדשים מקרוב באו ואומרים שמצוה לחקור אחר מהות הבורא ית' ואחדותו ולבם בל עמהם, מפירים חיק התורה בעו"ה ובפרט תורה שבע"פ, וז"א. הלואי אותי עזבו מלחקור אחרי מהותי די להם שבאמונתם אמונת אבותם יחיו ואת תורתי שמרו ללמוד תורה שבכתב ושבע"פ תמור היגיעה בפילוסופיא) הרי דלמוד התורה מחזיר את האדם לתשובה ועבודה, שבזמן המקדש היה קרבן מכפר בעבודתו, ובזמן הזה התפלה תמור הקרבן, וג"ח מקרא מלא שמכפר דכתיב וחטאיך בצדקה פרוק, ואחז"ל גדול המפייס לעני בדברים מן הנותן צדקה שהמפייס את העני בדברים טובים זוכה לי"א דברים, וז"ש שובה ישראל עד ה' אלהיך שע"י התורה השכינה שורה עליך כמאמרם ומנין אפי' שנים כו', ומש"ה אומר קחו עמכם דברים שתלמדו ביחד ונגד העבודה אומר קחו עמכם דברים שלא תהא התפלה משפה לחוץ רק עמכם יהיו הדברים מסורים בלבבכם בלב שלם. והנה במס' ברכות (דף ח) א"ל לר"י איכא סבי בבבל תמה אמר כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה כיון דאמרי ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנשתא אמר היינו דאהני להו, וכ' מהרש"א בח"א דאותן ב"כ אף כי המה בח"ל הרי הם כאלו קיימי בא"י ושפיר מקוים על האדמה, ואיתא במסכת כתובות (דף ק"י ע"ב) כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה, וז"ש שובה בתפלה לילך לבהכ"נ עד ה' אלהיך שאז אתה בא"י ויש לך אלוה אמת בורא עולם ונאמר נגד ג"ח בתהלים (י"ז) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, וז"ש שובה בצדקה וג"ח עד ה' אלהיך תזכה לראות. או יאמר לפי מה דפרש"י בפ' תבוא כל השקפה לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך הנאמר במתנות עניים שגדול כח מתנת עניים שמהפך מה"ד לרחמים, וז"ש שתעשה צדקה עד שתעשה ה' שם הוי"ה ב"ה שהוא רחמים אלהיך למה"ד והיותר מובחר קחו עמכם דברים לפייס את העני בדברים טובים ונחומים, ונגד למוד התורה הוא אומר דהכי תחלת דינו של אדם בדברי תורה, ומה תענה ליום פקודה, האם תאמר שלא היה לך פנאי ללמוד וטרוד בפרנסה הייתי, כמה שעות ביום ובלילה שאין אתה עוסק בפרנסה כ"א בדברי הבלים, שיחה בטלה, ליצנות, לה"ר, נבול פה וספורי מעשיות עם יושבי קרנות וקריאת צוק העתים, לכל אלה היה לך פנאי ועל קביעת שיעורין תמידים כסדרן לא היה לך פנאי, אנה תוליך חרפתך על שאלה הראשונה להיות נתפס מיד בתחלת דבריך, וז"א קחו עמכם דברים, אותן דברי הבאי אשר עמכם כל יום ויום והשיבו אותן הדברים אל ה' לעסוק בתורה ותפלה בכוונה, וגם נגד הג"ח אמרו אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב, רק נאמר והלך לפניך צדקך, וז"ש אחזו באותן דברים שתוכלו לקחת עמכם לעוה"ב, וז"ש קחו עמכם דברים שאתם עוסקים בעולם ושובו אל ה', ואין לך מה שתקח עמך זולת הנוגע לה' לבדו וכדברי המשורר (ל"ג) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, כלומר כל המחשבות המה הבל לבד מה שהאדם חושב ויועץ לדבר ה' היא תקום והארכתי במוסר: