(דברים ל ד) יאמר עפ"י מה דאיתא בפסיקתא ובילקוט ר' יודא בר סימון שובה ישראל עד ה' אפי' כפרת בעיקר ע"ש, ובזה יש ליישב פירכת הגמרא דרמי דר"ל אהדדי, דהכא דריש דתשובה נעשה מזדונות שגגות מדכתיב כי כשלת בעינך, די"ל דבאמת בשאר עבירות זדונות נעשות זכיות וכפירושו של מהרש"א, דבעבירה ליתא מחשבה דמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה והתשובה גדלה כחת עם המחשבה, והאי קרא דוכשלת בעונך קאי על עו"ג כדדריש בילקוט דעד ה' קאי אפי' כפרת בעיקר, וע"ז סיים דבעון זה כשלת. בעונך מאחר דגם העברה חמורה מאד דמחשבה שלה מצטרפת למעשה כדאיתא במס' קדושין (ד"מ ע"ב). ובזה נ"ל לבאר היטב המשך הפסוקים דאיתא במס' סנהדרין (דף צ' ע"ב) תניא אר"א בר יוסי בדבר זה זייפתי ספרי צדוקים שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה, אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תה"מ מן התורה, הרי הוא אומר הכרת תכרת הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב דברי ר' עקיבא, א"ל ר' ישמעאל והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא ונכרתה לעוה"ז הכרת לעוה"ב הכרת תכרת דברה תורה כלשון ב"א, בין ר' ישמעאל בין ר' עקיבא עונה בה מאי עבדי ביה לכדתניא יכול אפי' עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה, עכ"ל הגמרא, וזה שאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך אפי' כפרת בעיקר והיינו דמוכיח מדכתיב גבי עונה בה בזמן שעונה בה, וקשה דלמא הך עונה בה קאי על עוה"ב, וצ"ל דזה נשמע מדכתיב ב' פעמים כרת והיינו הכרת תכרת וגם את ה' הוא מגדף ונכרתה ועדיין קשה איך מצי למילף מיתורא דכרת לעוה"ב אלא מעתה הא דכתיב הכרת תכרת כפול וה"ל ג"פ כרת וכי שלשה עולמים יש, אע"כ דמיתורא דכרת לא דרשינן כ"א מעונה בה לעוה"ב ועדיין לא שמענו דתשובה מכפרת על עו"ג, לז"א דלעולם דרשינן לעוה"ב מיתורא דונכרתה, וכ"ת הכרת הכרת כפל מאי דרשת ביה לזה סמיך קחו עמכם דברים כמו שאתם מדברים כפל כלשון ב"א כך דברה התורה כלשון ב"א, מעתה אייתר עונה בה להורות דתשובה מהני על עו"ג ושובו אל ה' ואמרו אליו כ"ל, ר"ל עברה השקולה כנגד כל העברות כדאיתא בחולין (דף ה') ואפ"ה תשא אותו עון ג"כ ע"י תשובה.