(דברים ל ז) בילקוט האמור לעיל עד ה' אלהיך ר"י ב"ס אפי' כפרת בעיקר, י"ל דאמרינן במס' עכו"ס (ד"ז) לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה, ומדקדקים על הלשון לאותו מעשה, ואמרתי עפמ"ש מ"ז הגאון לפרש קרא שאמר מרע"ה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב, משום דאי' ריש מסכת כריתות ג' ע"ב, טעה בעכו"ם והזיד בעבודות דטעה בהדין קרא לא תעשון אתי אלהי כסף הא שארי מנים שרי יעו"ש, וז"ש מרע"ה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה שאין להעמיד עליה שום טעות שהרי עשו להם אלהי זהב אשר מפורש בתורה איסורו יע"ש, ואני אמרתי שז"פ הפסוק (הושע י"ב) ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם, דאם היו עושים ממין אחר היה מקום להתנצל דטעו בהדין קרא דוקא כסף אסור אבל שארי מינים שרי, אבל הם הוסיפו לחטוא ועברו על מה שמפורש בתורה לא תעשה לך אלהי כסף והם עשו מכספם מסכה, וזה כתבונם עם דעתם, שאין להתנצל כלל ולומר שעשו בלי תבונה רק בטעות כאמור, וז"ש לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה לעבור על המפורש בתורה לאיסור וע"כ להורות תשובה, וז"ש ג"כ שובה ישראל עד ה' אלהיך אפילו כפרת בעיקר והראיה כי כשלת בעונך עון העגל בעון מזיד גלוי ומפורסם שעברו על מקרא מפורש בלי טעות ושגגה רק בזדון שהוא עון, וע"כ להורות תשובה, הרי נשמע דגם על עכו"ם מהני תשובה.