(ר"ה דף י ע"ב) אמר ר"י ושניהם מקרא א' דרשו (פי' ר"מ דסבירא ליה יום אחד בשנה חשוב שנה ור"א דסבירא ליה ל' יום בשנה חשוב שנה דכתיב (בראשית ח) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש וגו'. ר"מ סבר מדאכתי יום אחד הוא דעייל בשנה וקא קרי לה שנה. שמע מינה יום אחד בשנה חשוב שנה וכו'. ור"א מ"ט דכתיב בראשון באחד לחדש מדאכתי יום אחד הוא דעייל בחדש וקא קרי ליה חדש ש"מ יום אחד בחדש חשוב חדש. ומדיום אחד בחודש חשוב חודש שלשים יום בשנה חשוב שנה וחדש למנויו ושנה למנויה מכלל דתרוייהו סברי בניסן נברא העולם עכ"ל הגמרא. ורש"י ד"ה מכלל דתרוייהו כתב ולי נראה דלא גרסי' ליה דדלמא כר"א סבירא ליה והאי בראשון לאו ניסן אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין השנים קרי ליה ראשון. ובסדר עולם תניא בהדיא דלר"א האי בראשון תשרי הוא עכ"ל. ובתוס' ד"ה מכלל קיימו הגירסא וז"ל ונראה דלעולם גרסי' ליה ודייק מהא דאם איתא דסברי בתשרי נברא העולם דלמא האי ראשון ניסן וקרי ליה ראשון לפי שהוא ראשון לחדשים ועמד מבול שנה וחצי ותו לא תידוק מיניה יום אחד בשנה חשוב שנה עכ"ל התו':

ונ"ל לקיים הגירסא משום דזה נודע מן המדרש דר"י סובר שנות המבול אינו מן המנין. ופי' מהרש"א לעיל בדף ג' בתוס' ד"ה נינא דנח היה שש מאות קודם המבול. אם כן לפי זה קשה בין לר"מ ובין לר"א דהא המבול היה י"ב חודש שנה שלמה. אם כן לר"מ קשה למה לא כתיב בשתים ושש מאות שנה. ולר"א קשה למה לא כתיב בכ"ז לחודש השני בשתים ושש מאות שנה לחיי נח כיון דכבר היו שלשים יום. עיין בתוספות ד"ה מדאכתי יום א' דהתם מקשין כן עיי"ש. אבל ז"א כיון דלפי דברי ר"ת דלעיל דף ג' והגמרא לא סברי כמו פי' ירושלמי וחושבין שנות אדם מתשרי תמיד. ממילא התחיל לנח שש מאות שנה מתשרי חצי שנה קודם המבול. והמבול הלך בניסן דבניסן נברא העולם. בודאי הלך המבול מן מנין כדעת חכמי ישראל ויבואר במזרחי היטב עיי"ש. ממילא אחר זה בתשרי התחיל שנות נח אחת ושש מאות ושפיר היה רק אחת ושש מאות בניסן אחר המבול לדעת מ"ד דשלשים יום בשנה חשוב שנה. וק"ל. אבל לר"מ לא מוכח מזה דיום א' חשיב לשנה כיון שהיה חצי שנה אז. אבל לר"מ גם כן מוכח משום דאפשר לר"מ דסבר כדעת הירושלמי דלעולם מונין שנות אדם מניסן. אם כן מוכח גם כן דהמבול התחיל בניסן דאל"כ שהי' מתשרי ממילא כיון דמניסן מונין שנות האדם והמבול היה בתשרי וממילא היה נח קודם תשרי שש מאות פחות חצי שנה. ואחר זה כשהיה למבול חצי שנה בניסן היה אז התחלה לנח תר"א שנה ממילא בתשרי אחר המבול היה יותר מחצי שנה ולא הוי יום א' אלא ש"מ דבניסן נברא העולם ממילא היה התחלת המבול בחדש השני מניסן ולא מן המנין כנ"ל וכסברת א"י ושלא כדעת מהרש"א ושפיר היה רק יום אחד לתר"א שנה משום דלא שמשו מזלות. אם כן ממילא לר"מ מוכח באר היטב דבניסן נברא:

[אמר המו"ל. הלשון מגומגם וקשה הבנה. והנ"ל שדבריו בנוים על פי הצעות אלו. א) דיפרש דרב חסדא שאמר (ר"ה דף ג ע"א) לא שני אלא למלכי ישראל אבל למלכי א"ה לתשרי מנינן סובר דכל שנות האדם וכן שנות נח גם כן נמנו מניסן. הצעה ב' דחדש הראשון הנזכר (בראשית ח' פסוק ג') והשני הנזכר (פסוק י"ד) הוא חדש ראשון ושני למנין שנות עולם היינו למ"ד בניסן נברא העולם הם ניסן ואייר, ולמ"ד בתשרי נברא העולם הם תשרי ומרחשון, ולא ראשון ושני לשנות נח. הצעה הג', דמפרש מה דכתיב בשנת שש מאות לחיי נח והמבול היה על הארץ שכבר היה לנח שש מאות שנה קודם המבול שהוא למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה נכנס יום אחד בשנת השש מאות. ולמ"ד שלשים יום בשנה חשוב שנה נכנסו שלשים יום בשנה. הצעה ד' דלר"א מוכרח ששנות נח אין מתחיל בשוה עם שנות העולם דאם מתחיל בשוה אם כן באחד בראשון עדיין לא היה לנח חדש בשנה החדשה ונמנה אחת ושש מאות לשנה העברה ואם כן בחדש השני בשבעה ועשרים כבר עבר יותר משלשים יום בשנה החדשה היה להכתוב למנות שש מאות ושתים לחיי נח אלא על כרחך דשנת נח כבר התחילה ששה חדשים קודם שנות העולם ונמצא דבין חדש הראשון ובין חדש השני היה אחר חצי שנה להתחלת שנות נח. ולכן שניהם באותה שנה לחיי נח. ולר"מ דמוכיח מזה שיום אחד בשנה חשוב שנה מוכרח דסובר דשנות נח מתחיל בשוה עם שנת העולם. ולכן יום אחד מחדש הראשון למנין שנת העולם הוא רק יום אחד לשנה חדשה לשנות נח. ולכן דעת הגמרא דבין ר"מ ובין ר"א ס"ל דבניסן נברא העולם וחדש הראשון והשני הוא ניסן ואייר. רק דר"א סובר דשנות נח התחיל כבר מתשרי שקודם המבול כדעת רב חסדא והגמ' דילן. ור"מ ס"ל כדעת הירושלמי שהתחילו מניסן. אבל לא אבין הלא לפי זה היה יכול גם כן לומר דתרוייהו ס"ל דבתשרי נברא העולם וחדש הראשון והשני לתרווייהו הוא תשרי וחשון רק דר"מ ס"ל כדעת רב חסדא דשנת נח מתחיל מתשרי ודעת ר"א כדעת הירושלמי דשנות נח התחילו מניסן. או שהי' יכול לומר דתרוייהו סברי כדעת רב חסדא ששנות העולם הוא בתשרי רק דר"מ סבר בתשרי נברא העולם ור"א סבר דבניסן נברא העולם או להיפך ששניהם סוברים כדעת הירו' דשנות העולם מניסן ור"מ סבר בניסן נברא העולם ור"א סבר דבתשרי נברא העולם. עד כאן מהמו"ל:]

ר"ה (דף יא ע"ב) דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש. ר' יהושע אומר אותו היום שבעה עשר באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטים ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. ר"א אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים והביא מבול לעולם וכו'. בשלמא לרבי יהושע היינו דשינה (דהעלה כימה ביום עיין ברש"י) אלא לר"א מאי שינה ע"כ לשון הגמרא: וילה"ק דהא המבול היה בעצם היום דהיינו בחצי היום עיין במדרש ולדעת ר"א שירד במרחשון. ואז בתחלת היום עולה עקרב ב' שעות ואחריו קשת ב' שעות גדי ב' שעות דלי ב' שעות דגים ב' שעות ובתחלת שעה י"א שהוא לעת ערב משמש טלה. והמבול היה בחצי היום ואז היה מזל טלה תחת הקרקע ושפיר הוכרח הקב"ה לשנות שיהיה טלה בחצי היום וכימה היא זנב טלה עיין ברש"י ז"ל. ונראה לבאר משום דבסנהדרין פרק חלק אומר ויהי לשבעת הימים: ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת ימים. א"ר אלו ימי אבלו של מתושלח. ד"א ששנה הקב"ה עליהם סדרי בראשית שחמה יוצאה ממזרח למערב ועתה היה החמה חוזר ממערב למזרח. ופי' מהרש"א דמהלך העצמי של חמה ממערב למזרח רק המזלות מכריחין אותה בתנועה הנגדית. ובז' ימים אלו לא שמשו מזלות וגם כל השנה לא שמשו מזלות. והלך החמה במהלכו האמתי. ואם כן לפ"ד המדרש דסבר ר"א דשמשו מזלות נשאר קו' מהרש"א למה הלך החמה בהיפך עתה ומוכרחין אנו לומר לדעת ר"א שגם המזלות שינה מהלכן ממערב למזרח. ולפי זה הקושיא של הגמרא מתוק מדבש שהק' דוקא לר"א דהוא סבר שהיה המבול במרחשון. ולדידיה כיון דסובר שמשו מזלות אם כן גם בז' ימים שמשו צ"ל דס"ל דהשינוי שהי' בז' ימים הי' גם במזלות אם כן היה טלה משמש עתה בתחלת היום דהוא עתה במרחשון תחת הארץ סמוך לצאת לצד מערב. ועקרב סמוך לצד מזרח. וכיון שהלכו ממערב למזרח ממילא היה טלה בתחלת היום ושפיר מקשה לר"א לשיטתו מאי שינוי. והוא כפתור ופרח: