מאמר בתנחומא וז"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה עוסק בפ' פרה ואומר הלכה בשם אומרה. אלעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה. א"ל רבון העולמים. העליונים והתחתונים ברשותך ואתה אומר הלכה בשם יחיד. א"ל עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי. ועתיד לפתוח בפ' פרה תחלה. א"ל יה"ר שיצא מחלצי. א"ל חייך שהוא מחלציך. הה"ד ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד. ומאמר הזה סתום ונעלם ורבו בו הדקדוקים ואענה אני את חלקי ברשיון נותן התורה:

חז"ל אמרו ויקחו אליך. לך אני מגלה טעם של פרה אבל לאחרים חוקה. וראוי להבין מדוע לא נתגלה גם לישראל. אך בילקוט כתב שני טעמים על פרשת פרה. אחד שבא לכפר על עון העגל ומעשיה נגד מעשה העגל כמ"ש רש"י בשם ר' משה הדרשן. וטעם ב' שרמז לשעבוד ארבע גליות כמו שהאריך שם ע"ש:

ובזה יבואר מ"ש רש"י ז"ל לפי שהשטן והעכו"ם מונים את ישראל מה טעם מצוה זו. כי השטן בא להזכיר מעשה העגל. והעו"ג רוצים בטעם של שעבוד גליות. ולכ"א יש לדחות שבא לרמז ענין השני. אך השטן והעו"ג ביחד מונים אותם שממ"נ בא לרמזאו על חטא או שעבוד גליות . ולמ"ש דפרה אדומה במרה נצטוו קודם חטא העגל מוכרח שרומז לשעבוד גליות. וע"ז רק למשה נתגלה טעמו של פרה כמ"ש בברכות אהיה אשר אהיה א"ל הקב"ה לך אמור לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד גליות. אמר לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה. א"ל לך אמור להם אהיה שלחני אליכם. וא"כ ממילא לא היה יכול לגלות טעם של שעבוד גליות לישראל כי דיה לצרה בשעתה. ורק למשה נתגלה:

וי"ל דבשני הטעמים האלה תליא פלוגתת ר"א ורבנן בפ"א ממס' פרה דרא"א פרה בת שתים. ורבנן אמרי פרה בת שלש. כי רבנן סברי טעמו של פרה כדי שתבוא אמו ותקנח צואת בנה כמ"ש רש"י וכבר אמרו בבכורות (דף י"ט ע"ב) הלוקח פרה בת שלש וילדה ודאי לכהן. דפחות משלש אינה ראויה להוליד. ולזה אמרו פרה בת שלש שתהיה ראויה להוליד ויוצדק לומר תבא אמו דייקא. אבל ר"א סבר הטעם של שעבוד גליות וא"צ שתהיה ראויה להוליד. ועז"א פרה בת שתים:

וע"ד הפלפול י"ל דשני הטעמים חדא באידך תליא ומאן דס"ל טעם א' אא"ל לומר טעם השני. ונבאר מד' פ' ואתחנן אתה החלות אמר משה הלא אתה נגלית לי בסנה תחלה. וזה תמוה מה רצה בזה שעי"כ יבא לארץ. ונראה עפמ"ש במד' פ' בראשית בשעה שכתב משה את התורה והגיע לנעשה אדם אמר לפניו רבש"ע אתה נותן פ"פ למינים לטעות. א"ל כתוב וילמדו מדת ענוה שיהיה הגדול נמלך בקטן. והנה מה שלא בא משה לא"י ואמרו חז"ל שהיה הטעם כדי שיבוא עמו דור המדבר לע"ל. כתבו המפרשים מפני שדור המדבר היה בידם סרחון רביעי ועבר אדם עבירה פעם רביעית אין מוחלין לו. לזה לולא זכות משה לא היו באים לע"ל. וע"ז יש דעה דאין להם חלק לע"ל. אך כיון שחטא העגל היה מה ששתפו ש"ש וד"א כמ"ש בסנהדרין (דף ס"ג) והיה להם מקום לטעות מנעשה אדם ממילא בזה רצה משה שלא לצרף חטא העגל. וכמו שהוא בעצמו היה הטוען שלא יכתוב נעשה אדם מטעם זה שלא יפקרו המינים. אך הלא י"ל שבא להורות מדת ענוה כמו שהשיב הקב"ה ולא היה להם לטעות. ע"ז טען משה הלא אתה נגלית לי בסנה תחלה והיה הטעם להורות מדת ענוה כמ"ש הקדמונים. וא"כ מזה היה להם מקום לטעות דאם איתא דנעשה אדם בא להורות מדת ענוה לא היה צריך לך להתגלות בסנה כיון שכבר נדע זה מנעשה אדם. וממילא אחר שבזה יסולק חטא העגל יכנסו בל"ז לע"ל ואין צריך שימות הוא במדבר:

אך למ"ש במד' דהקב"ה נגלה למשה בסנה להורות דעמו אנכי בצרה ובארתי הדבר במק"א כי גלות מצרים לא היה רק רד"ו שנה ולהשלים המנין של ת' שנה היה גם הקב"ה ופמליא שלו בגלות וזה השלים המנין כמ"ש בציוני פ' בא וא"כ שפיר אין מקום לטעות מנעשה אדם כי בא להורות מדת ענוה. ובזה יבואר הת"י בפ' שלח ויקרא משה להושע בן נון יהושע. כד חמא משה ענותנותו קרא שמיה יהושע. כי עצת המרגלים שהוציאו דבה היה כי היו סבורים שעדיין לא הגיע הזמן לכנס לארץ כמ"ש בתנחומא. אך הלא הקב"ה השלים הזמן. וע"ז סבר משה שבודאי המרגלים לא יטעו בזה דכבר ידעו דנגלה למשה בסנה והראה דהיה עמהם בגלות והשלים הזמן. אך באשר ראה את יהושע שהיה עניו ביותר חשש פן ידמה לו שהטעם שנגלה למשה בסנה היה להורות ענוה ולא מוכח שהקב"ה השלים הזמן, ופן יכשל ע"י עצת מרגלים לזה התפלל עליו יה יושיעך. שם יה שהוא עם ישראל בגלות ולא היה השם שלם זה יושיעך שתדע שהוא השלים הזמן:

ובמדרש איתא דע"י שלא נשלם זמן ארבע מאות שנה במצרים הוצרכו להיות עוד בשעבוד ארבע גליות ועפ"י הצעה זו שפיר שני הטעמים אחד תלוי בחברו דאם נאמר שפרה באה לכפר עון העגל וע"כ מדצריך כפרה ונכנס בגדר החטא אע"ג שהיה מקום לטעות מנעשה אדם ע"כ דנעשה אדם בא להורות ענוה וא"כ צריך לומר שמה שנגלה הקב"ה למשה בסנה הראה בזה דהוא השלים זמן השעבוד ע"י דעמו אנכי בצרה דהא על מדת ענוה לא היה צריך להראות כי ידוע מנעשה אדם. וממילא לא היו מזומנים באותו זמן עדיין לשעבוד גליות עד אחר שחטאו בעגל ולא מטעם שלא השלימו הקץ בא ש"ג דהא הקב"ה השלימו וא"כ אא"ל הטעם דפרה אדומה לשעבוד גליות. וכן תלמד להיפוך דלטעם של ש"ג אא"ל על חטא העגל. ובזה יובן התנחומא הנ"ל כי משה היה מסתפק אם טעמו של פרה לכפר על עון העגל או להורות ש"ג או אולי חוקה הוא ואין לה טעם כלל. אך כיון שמצאו להקב"ה שאומר הלכה בשם יחיד. וכבר כתבו המקובלים בענין מ"ש יחיד ורבים הלכה כרבים ואמרו אלו ואלו דברי אלהים חיים. וזה תמוה דאם אין הלכה כמותו איך יהיה דברי אלהים חיים. ותירצו דבגוף הדין פסקינן כדעת רבים אך דטעם הדבר עפ"י הסוד פוסק הקב"ה כדעת יחיד ואמר אני יחיד ונאה לי לפסוק כדעת יחיד וא"כ כיון ששמע שהקב"ה אומר בפ' פרה דעת יחיד ממילא מוכרח שיש טעם לפרה אדומה דאל"כ בגוף הדין הלכה כרבים. ועז"א כאשר שמע עוד שאומר פרה בת שתים ממילא מוכרח דטעמו של פרה הוא על שעבוד גליות וא"צ שתהיה ראויה להוליד. וע"ז השיב כיון דעליונים ותחתונים ברשותך וא"כ קשה למה כתבת נעשה אדם כאילו אתה נמלך באחר וע"כ שבאת להורות מדת ענוה וא"כ ע"כ מה שנגלית אלי בסנה הראית לי דאתה השלמת זמן השעבוד וממילא כיון שנשלם הזמן א"צ ש"ג ואיך אמרת פרה בת שתים שע"כ תפסת טעם של ש"ג וא"ת שאין טעם כלל לפרה לז"א ואתה אומר הלכה בשם יחיד וע"כ שיש טעם דאל"כ לגוף הדין הלכה כרבים וכנ"ל:

ויש להוסיף עוד שעיקר תמיהתו עמ"ש ההלכה בשם ר' אליעזר דוקא. דהנה במדרש פרשת משפטים ואיש זה הקב"ה אשר ימכור את בתו אלו כנ"י לאמה בשעבוד גליות הרי דמכירת הקב"ה את ישראל לש"ג נמשל לאב המוכר את בתו לאמה. ובקדושין (דף י"ח ע"א) תניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות. ור"ש אומר אף לא לשפחות אחר שפחות. ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו יכול למוכרה דברי ר"ע ור"א אמר כיון שבגד בה שוב אינו יכול למוכרה ר"ע סבר יש אם למקרא ור"א סבר יש אם למסורת. השתא בל"ז י"ל דאף שנשלם הזמן בשעבוד מצרים מ"מ אפשר שיהיה בשעבוד גליות אם יחטאו מחדש. אך לר"א דסובר דאין מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות. א"כ אחר שמכרם פעם אחד לגלות מצרים א"א למכרם שנית בשאר גליות ע"י חטא חדש. אם לא שיאמר שעדיין נשאר להשלים משעבוד מצרים והוה מסירה אחת וא"כ הקשה הלא עליונים ותחתונים וכו' ולא נשאר משעבוד מצרים. ולר"א א"א שיהיה מכירה מחדש דכיון שבגד בה שוב אינו יכול למוכרה דיש אם למסורת:

והשיב עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ונבאר תחלה דברי הגמ' דפ' הזהב בתנור של עכנאי שאמר ר' אליעזר אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאה ב"ק ואמרה הלכה כר"א עמד ר"י על רגליו ואמר אין אנו משגיחין בב"ק כבר ניתנה תורה מן השמים ואשכחיה ר"נ לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בהאי שעתא אמר נצחוני בני נצחוני וזה דבר סחות וחתום דממ"נ אם היה הלכה כר"א איך לא השגיחו על הב"ק. ואם לא היה הלכה כמותו איך יצאה ב"ק בדבר שאינו חלילה. וגם מאי הכפל נצחוני בני נצחוני. אבל דע הקדמה נפלאה היא נמצאת באמתחת חכמי האמת שברוב המקומות אין הלכה כר"ש וכב"ש לא מפני קוטן מעלתם הוא שאדרבה מעלת ב"ש הוא גדול ממעלת ב"ה. וכן מעלת ר"ש על חביריו נעלה וגבוה מאד כמפורסם. אך זה מפני גודל מעלתם שנפשם ממקום גבוה מעל גבוה וכל עסקם היה בתורת אצילות. ובעה"ז א"א להתנהג ע"פ הנהגה הגבוה הזאת. וע'ז בעה"ז אין הלכה כמותם. אבל בעולם העליון שם פוסקים תמיד כב"ש וכר"ש. כי כל דבריהם היה לפי ההנהגה העליונה. כי התורה משתלשלת בכל הד' עולמות. ולעתיד שיהיה גם העולם התחתון עולם רוחני ויתנהג כפי הנהגת עולם העליון יפסקו גם למטה כב"ש וכר"ש וכמ"ש בס' ויקהל משה דלעתיד יהיה ההלכה כב"ש ור"ש ויל"פ בזה מ"ש בפרקי אבות אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. ר"ל אם תראה גדולי החכמים שאין הלכה כדבריהם. אל תהי בז לדבריהם כאלו לא כוונו האמת ח"ו ואל תהי מפליג לכל דבר. כי אין לך אדם שאין לו שעה שלעתיד יהיה הלכה כב"ש. והטעם כי אין לך דבר שאין לו מקום ואעפ"י שהעולם התחתון אין הלכה כמותם יש להם מקום הרוחני ולעתיד שתרד הנהגת הרוחניית גם למטה יהיה הלכה כמותם:

והנה במד' שה"ש אומר ישקני מנשיקות פיהו דבשעה שניתנה תורה מפי הקב"ה היו למדין ולא שכחין. וכיון שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה היו למדים ושכחים. ולעתיד עתידים לחזור וללמוד מפי הגבורה וממילא אמר שילמדו מפי הגבורה בהכרח שיפסק הדין למטה כממו שהוא אצל הקב"ה. ובזה יובן מ"ש (שבת י"ז ע"א) אותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי והיה קשה לישראל כיום שעשו בו את העגל. וזה מחוסר הבנה. למה דוקא כיום שעשו העגל ואיך יתכן שדבר קטן כזה שהיה הלל כפוף לפני שמאי יהיה לו השתוות עם יום המר והנמהר שעשו אלהי זהב. אך מבואר דעיקר כוונת ישראל בעשיית העגל משום דקודם מעשה העגל כתב אני אמרתי אלהים אתם והיה העולם מתנהג בדרך הרוחני וישראל לא רצו בזה כי רצו שיהיה להם יצה"ר ושכר ועונש וכח הבחירה כמו שהארכתי בזה במק"א. ולזה כאשר ראו שהלל כפוף לפני שמאי ורצו שיהיה הלכה כב"ש א"כ יתנהג העולם בדרך הרוחני היה דבר זה קשה להם ממש כל הקישוי וטירוף הדעת שהיה להם ביום שעשו את העגל שלא רצו להתנהג בדרך הרוחני והיה ענין אחד ממש. ובזה יל"פ מ"ש בעירובין (דף י"ג ע"ב) שתי שנים ומחצה רבו ב"ש עם ב"ה הללו אומרים טוב לו לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים טוב לו שנברא. נמנו וגמרו טוב לו שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. ונראה כי ב"ש היו אומרים טוב לו שנברא כי לפי דעתם אם היה העולם מתנהג בהלכה כב"ש היה העולם רוחני. ולא היה שום יצה"ר כמו שהיה קודם חטא העגל וכמו שיהיה לעתיד. וממילא טוב לו שנברא. דאין לחוש פן יסיתנו יצה"ר ויעבור על אחת מכל מצות ה'. וב"ה לפי דעתם והנהגתם היה העולם גשמי ביצה"ר ויש חשש פן יחטא וטוב לו שלא נברא. ועז"א נמנו וגמרו. כי בתוס' יבמות דף (י"ד ע"א) ובכ"מ כתבו דגם לולא הב"ק יש להיות הלכה כב"ה משום דהיו מרובים מב"ש. וע"ז כאשר נמנו תלמידי ב"ש ותלמידי ב"ה וראו שתלמידי ב"ה הם הרוב וממילא יהיה הלכה כב"ה. וממילא גמרו שטוב לו שלא נברא כו' ועכשיו שנברא צריך לפשפש במעשיו שלא יבא לידי חטא. ועתה יובן היטב המעשה דתנורו של עכנאי. כי בכ"מ אמרו אין הלכה כר"א דשמותי הוא. ופי' התוס' בנדה (דף ד' ע"ב) משום שהיה מתלמידי ב"ש ולפ"ז למעלה היו פוסקים ההלכה כר"א. ועז"א ר"א אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו כי ידע שלמעלה הלכה כמותו. ויצאה ב"ק ואמרה הלכה כר"א כי כן הוא באמת למעלה אבל ר"י אמר אין משגיחים בב"ק דאע"ג שלמעלה הלכה כמותו כבר ניתנה תורה למטה. ובעולם הגשמי א"א לפסוק כן. ועז"א הקב"ה נצחוני בני נצחוני בכפל. דבאמת לולא מ"ש דבר אתה עמנו ונשמעה. והיו למדין תורה מפי הגבורה היה בהכרח הלכה כר"א. אך מפני שנצחו את הקב"ה אז ורצו שיהיה להם בחירה ויצה"ר וממילא נצחוני גם עתה. דאין הלכה למטה כמו למעלה. גם יש לרמוז מ"ש נצחוני בכפל. כי ראייתם היה שלמעלה הוא ההלכה בדרך אחר וזה א"א דהא כיון שהקב"ה נצחי גם התורה נצחיית והוכיחו מזה דלמעלה פוסקים ההלכה באופן אחר. ועז"א נצחוני בני מפני כי נצחוני לשון נצחי שאומרים שאני נצחי וגם התורה נצחיית ככ"ל. ואחר הצעה זו נחזור לדברי התנחומא שאמר עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי דייקא. שהשיב לו דמה שפסק כר"א לא מטעם שהוא פוסק תמיד כדעת יחיד. הלא שבל"ז למעלה פוסקים כולם כר"א וכב"ש מפני שהוא מעולם אצילית. וכל דבריו בעולם העליון. וע"ז שעתיד לעמוד בעולמי דייקא שיעמוד תמיד בעולם העליון וממילא שם הלכה כמותו. וראיה לזה אמר ועתיד לפתוח בפ' פרה תחלה. כי ידוע דכל השגות שבעולם התחתון הם מלמטה למעלה שתחלה משיג דבר קטן. ואח"כ דבר גדול וכן הולך ממושכל למושכל עד שישיג דברים הנעלמים. והשגה אשר בעולם העליון הוא מלמעלה למטה שתחלה משיג דבר העליון ואח"כ דבר הקטן ממנו. עד שנמצא כתות מלאכים שאין השגתם מרובה כ"כ אין משיגים רק עצמם ועילתם לא מה שלמטה מהם. ובעגין הזה אמרו במד' שה"ש הוא משבחן והם משבחין אותו וכן עיי"ש. והארכתי בזה בפ' ויקהל בפסוק ראה קראתי בשם בצלאל. וידוע דיש חמשים שערי בינה וכולם ניתנו למשה חוץ משער החמשים שבהם שלא ניתן לו. ושער של פרה אדומה הוא השער החמשים שבשערי בינה ונקרא שער התעלומה. ור"א שהיה שרשו פתוח בעולם העליון. ושם ההשגה מלמעלה למטה. ממילא ההשגה הראשונה היה בשער החמשים ואח"כ השיג השער המ"ט וכן כולם ותהי ראשית השגתו בשער פרה אדומה שלכל העולם הוא סוף ההשגה. וז"ש לראיה שר"א יהיה עומד תמיד בעולמי שהוא עולם הנעלם. ממה שעתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה. שתחלת השגתו תהיה בפ' פרה כדרך שהוא השגת צבא מעלה. ועוד יבואר עפמ"ש המקובלים דר"א היה נשמת משה. והגם שנשמת משה אתפשטותה בכל דרא ודרא בר"א היה נשמת משה בסוד הגלגל שנתגלגל בר"א וכל גלגול הוא לתקן חסרון הקודם. והוא כי משה רצה לכנוס לא"י ושם היה משיג שער החמשים שבשערי בינה שלא נתגלה לו. ותחסרהו מעט מאלהים. וע"י שנתגלגל בר"א נתקן זה. והשיג השער החמשים שהשיגו ר"א בשלימות. ועז"א שעתיד לפתוח בפ' פרה ועמד על עיקרה גם בדברים שלא נתגלו למשה. והנה בסנהדרין אמרו סמליון אומר משה לא מת שנאמר וימת שם משה וכתיב ויהי שם עם ה' מה התם עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש כי האדם כשבא לעולם הצגליון נקרא עומד שעומד על מדרגה אחת. כי כל מה שהיה לו לתקן ולהשלים מוכרח להשלים בעה"ז. ושם אין מעשה ועבודה. אבל בעולם התחתון נקרא הולך שהולך תמיד ממדרגה למדרגה. אבל משה רבינו עליו השלום שהיה חסר עדיין השלמת השגתו שהיה צריך להשיג השער החמשים שהוא שקול נגד כל השערים וכלול מכולם ולא השיגו בחייו. ולזה גם שם עומד ומשמש והולך ממדרגה למדרגה כי השער השיגו לאחר מותו כנז' בזוהר ובמג"ע. וא"כ היה גם שם עומד ומשמש והוסיף שלימות אחר מותו. אבל אחר שנתגלגל בר"א שהוא השיג השער החמשים בחייו. ממילא אחר מותו היה עומד ולא הולך כי כל שלמות השגתו השיג בחייו. ועז"א עתיד צדיק אחד. לעמוד בעולמי. לעמוד דייקא שאחר שיגיע לעולם העליון יהיה עומד ולא יוסיף עוד השגה. והטעם כי עתיד לפתוח בפ' פרה תחלה וישיג זה גם בחייו שער התעלומה. וע"ז בקש משה שיצא מחלצי כידוע בעניין הגלגול שנוחה לנפש המתגלגל בנפש קרוביו יותר ממתגלגל בנפש אחר. ואמר לו חייך שהוא מחלציך. הה"ד ושם האחד אליעזר שם המיוחד אליעזר. ונל"פ מדוע נרמז דוקא בפסוק זה. ויובן עפמ"ש (ביבמות דף ס"ג) מצות פו"ר בש"א שני זכרים. ובה"א זכר ונקבה. וב"ש מביאין ראיה ממשה שהיו לו שני זכרים וקיים פו"ר ובה"א שמשה שאני שהקב"ה אמר לו ואתה פה עמוד עמדי. ולפמ"ש לעיל מבואר דהקב"ה שפוסק כדעת ב"ש שפיר אמר למשה ואתה פה עמוד עמדי כי נפטר מפו"ר בשני זכרים. וע"ז רמז דבר זה במ"ש ושם האחד אליעזר שזה היה בן השני של משה. ובו קיים מצות פו"ר. אע"ג שמן הדין היה צריך שיוליד נקבה במקומו כדעת ב"ה שהלכה כמותם. לזה רמז בשם המיוחד דוקא דהקב"ה פוסק כדעת יחיד. וכר"א שהיה מתלמידי ב"ש. והיה גלגול משה. וע"ז פסק כב"ש שדי בשני זכרים:

ובזה יבואר מד' פליאה המורגל בפי העולם לא נתקררה דעתו של איוב עד שהגיע לבסוכת בסוכת בסוכות. כי אמרו חז"ל שלשה היו באותה עצה של פרעה. איוב בלעם יתרו. איוב ששתק נידון ביסורים. אך איוב חשב כיון שאמרו דמנין הארבע מאות שנה שלא היו במצרים רק רד"ו נשלמו ע"י קושי השעבוד. ממילא קושי השעבוד היה לטובת ישראל. ולזה חרה לו על היסורים. אך למה שהזכרתי למעלה ששעבוד ארבע גליות בא ע"י שלא השלימו הזמן במצרים. הרי דקושי השעבוד לא פעל מאומה. דהא הוצרכו להשלימו בשעבודים אחרים ומן הדין מגיע לו יסורין. אך לר"ע דס"ל מוכר אדם את בתו לשפחות ושונה י"ל ששעבוד ד' מלכיות הוא מכירה חדשה בשביל שחטאו אבל אחר שהגיע לבסוכת בסוכת בסוכות. דרבנן סברי במס' סוכות (דף ו' ע"ב) דשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח שיש אם למסורה ונמסר בסוכות חסר וכן הלכה. וכיון דיש אם למסורה ממילא הלכה כר"א שבבגדו קרינן וכיון שבגד בה אינו רשאי למכרה ושעבוד ד' גליות מוכרח שאינה מכירה חדשה רק להשלים שעבוד מצרים והיה קושי השעבוד בחנם נתקררה דעתו:

ובזה יבואר מ"ש בגמ' דהראה לו הקב"ה לאה"ר דור דור ודורשיו וכו' כיון שהגיע לר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו וק"ל מדוע שמח דוקא בתורת ר"ע. ומאי תליא הא דנתעצב במיתתו להא דשמח בתורתו. ויבואר עפמ"ש במדרש פ' בראשית כיון שראה אה"ר שעתידים בניו לירד לגיהנם מיעט עצמו מפו"ר. וכיון שראה שאחר כ"ו דורות עתידים ישראל לקבל התורה נזקק להעמיד תולדות. וקשה הא אה"ר ידע כל הקורות מימיו עד ביאת המשיח והראו לו כל הדורות. וממילא ידע מ"ש שאברהם ברר לבניו שעבוד גליות ושלא ירדו לגיהנם. ואם נאמר שתנאי אברהם הוא דוקא אם ישמרו התורה. א"כ עדיין היה לו להסתפק שמא לא ישמרו את התורה. ועפ"י הנ"ל יבואר שאה"ר חשש לדעת ר"א שכיון שבגד בה שוב אינו יכול למוכרה. וחשש פן כשיחטאו ישראל אחר גלות מצרים ולא יהיו יכולים להיות עוד בש"ג יהיו מוכרחים לירד לגיהנם. וכאשר ראה שאחר כ"ו דורות. דייקא יקבלו התורה בימי משה וממילא בא לחשבון שנות הדורות. וראה שגאולת מצרים יהיה קודם הזמן ויוכלו להיות שוב בשעבוד גליות להשלים שעבוד מצרים וכיון שיתחיל השעבוד על ידי מכירה הקודמת אין זה שעבוד חדש א"כ לר"א נזקק להעמיד תולדות. אך כ"ז למ"ד שיצאו קודם הזמן. אבל למ"ד דקושי השעבוד השלים המנין או א' משאר תרוצים עדיין לר"א א"א להם להיות עוד בשעבוד גליות. אך כיון שראה את ר"ע והוא ס"ל דיש אם למקרא ומוכר אדם את בתו לשפחות אחר שפחות. שמח בתורתו דייקא ועי"כ נתעצב במיתתו. דידוע דמיתת עשרה הרוגי מלוכה היה בחטא מכירת יוסף. אך לפמ"ש שמבואר בזוה"ח דע"ט דע"י קושי השעבוד נמחל להם חטא מכירת יוסף. לא הי' ראוי שימותו עי"ז עשרה הרוגי מלוכה. ולר"א מוכרח לומר כן דאל"כ אלא דקושי השעבוד השלים הזמן לא אפשר להם להיות עוד בש"ג. אך לר"ע י"ל שבאמת נשלם הזמן כי מוכר אדם בתו לשפחות אחר שפחות. וקושי השעבוד לא בשביל מכירת יוסף ולזה נתעצב במיתתו. ולהשלים הדרוש נדייק עוד מ"ש בשעה שעלה משה למרום דוקא שמע דבר זה. גם שבשבת (דף פ"ט ע"א) אמרו בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות. א"ל משה אין שלום בעירך א"ל כלום יש תלמיד שנותן שלום לרבו. א"ל היה לך לעזרני מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו. מאי ראה אמר רב ארך אפים ראה. וממילא לכאורה הלא אז עשה ענין אחר במה שקשר כתרים לאותיות. וגם במאמר זה יל"ד. מאין מוכח שארך אפים ראה. ונראה עפמ"ש בשבת (דף ק"ד ע"א) מאי טעמא מהדר תגא דקוף לגבי דריש שאם הרשט חוזר בו אני קושר לו כתר ואמרו בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שקורא הי"ג מדות ואומר ארך אפים. א"ל ארך אפים למאן. א"ל לצדיקים ולרשעים. א"ל חייך סוף שתצטרך לכך. ואימתי במעשה העגל שאמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת. וא"כ משה רבינו ע"ה לא הסכים תחלה על מדת ארך אפים. ולזה כאשר מצאו שקושר כתרים לאותיות וראה דתגא לגבי דרי"ש לומר שאם הרשע חוזר בו קושרים לו כתר. לא הסכים לעוזרו ולומר יישר כחך. והקב"ה התוכח עמו ע"ז ומיד ויקוד משה וישתחו. ועז"א מאי ראה חסרון בהתגין שלא רצה להסכים עליהם. אמר ארך אפים ראה שרמה בתג של הר' מדת ארך אפים שכבר מצינו שלא הסכים משה עליו. ועז"א ועתה יגדל נא כח ה' ובא לעוזרו עתה דייקא. והטעם שלא הסכים משה על מדת ארך אפים נראה עפמ"ש גדולי המקובלים שאם היה משה נכנס לארץ היו אז ימות המשיח והיה העולם מתנהג כבראשית הבריאה שהתנהג במה"ד וכמו שמתנהג עם מלאכי מעלה שאין מאריך אף להם. וע"ז לא הסכים על מדת ארך אפים וע"ז לא הסכים על מדה זו. אך כאשר עשו את העגל שאז נתקלקל הבנין וחזר קלקול העולם לאיתנו הסכים שיהיה מדת ארך אפים בעולם. ובזה יתבאר מאמר תמוה בילקוט שמות וז"ל הראה הקב"ה למשה בשעה ששלח אותו למצרים כתות כתות של סנהדרין. והראהו ר' עקיבא דורש כתרי אותיות אמר אין לי עסק בשליחות של מקום. שלח נא ביד תשלח וזה פלא. למה כשראה ר"ע דורש כתרי אותיות. אמר שאין לי עסק בשליחות ועפ"י הנ"ל מבואר דכיון שראהו דורש כתרי אותיות ראה שיהיה מדת הרך אפים. וממילא לא רצה בשליחות זה כי ראה שזה יגרום שלא יכנוס לארץ. וע"ז אמרו דע"י שאמר שלח נא ביד תשלח לא זכה לארץ כי הוא הוא. וזש"ה ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ר"ל שבין אם תשא חטאתם ובין אם לא תשא מחני. והטעם כי מספרך אשר כתבת שס"ת אשר כתבת היא מתויגת שאם חוזר בו אתה קושר לו כתר. וכשיש מדת ארך אפים ממילא לא אכנס לארץ. וזה סיגנון המד' הנ"ל בשעה שעלה משה למרום דוקא. שאז עדיין לא הסכים על מדת ארך אפים כנ"ל. ולא אפשר שפרה אדומה בא לכפר על עון העגל שעדיין לא הסכים שיועיל כפרה. וגם שמע שהקב"ה אמר הלכה בשם אומרה. והאומר הוא ר"א שס"ל דאין מוכר בתו לשפחות אחר שפחות וממילא א"א להיות עוד שעבוד גליות וגם ששמע שאמר פרה בת שתים וממילא מוכרח שהוא משום ש"ג וצ"ל שעדיין נשאר ש"ג מזמן של מצרים. והק' ע"ז הא עליונים ותחתונים ברשותך כנ"ל:

ובהנ"ל יבואר מאמר תמוה. בשעה שבא משה לקבל את התורה אמרו מה"ש תן לנו את התורה א"ל משה. התורה כתיב בה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. למצרים ירדתם. לפרעה נשתעבדתם. והלא אכלתם בשר בחלב אצל א"א. והוא תמוה אך כי היה להם להשיב לפמ"ש הציוני פ' בא. דהא שיצאו ממצרים קודם הזמן משום דפמליא של מעלה היה עמהם בגלות מצרים והשלימו השעבוד ועז"כ והוצאתי את צבאותי היינו צבא מעלה וא"כ באמת גם הם היו במצרים ועז"א הלא אכלתם בשר בחלב. ונ"ל כמ"ש בסנהדרין לראיה דיש אם למקרא דאל"כ מנלן שבשר בחלב אסור דילמא בחלב קרינן בצירי וא"כ אתם שאכלתם ע"כ סבירא לכם דיש אם למסורת ובחלב קרינן. ואם יש אם למסורת א"כ הלכה הוא כר"א דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות דבבגדו כתב וע"כ דשאר גליות הוא להשלים שעבוד מצרים וע"כ שלא הייתם בגלות מצרים להשלים המנין דאל"כ לא יצוייר שיהיו עוד ארבע גליות: