(שמות לח כב) "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה. ופרש""י אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר בסיני כי משה צוה לו לעשות כלים ואח""כ משכן א""ל מנהג העולם לעשות תחלה בית ואח""כ כלים א""ל כך שמעתי מפי הקב""ה א""ל משה בצל אל הייה וידעת וכו'. הנה צריך להבין באמת ממ""נ אם כן צוה לו הקב""ה לעשות כל המשכן אם כן מדוע שכח דברי ה' ח""ו ואם צוה לו בהיפוך למה הסכים לדברי בצלאל. אמנם יבואר היטב עפ""י הנראה מדברי הזהר ויקהל שצווי הקב""ה על מעשה המשכן היה קודם חטא העגל ועשיית המשכן היה אחר חטא העגל. והנה אחר חטא העגל שחזר הקלקול למקומו באמת צריך לעשות כמנהג העולם משכן ואח""כ כלים כי המשכן כענין קליפה השומר לפרי הלולים קדש לה' שהם הכלים ועתה קליפה קודמת לפרי משא""כ קודם חטא העגל שנתקן כל חטא אדה""ר ופקע זוהמת הנחש והיה כמו קודם החטא שהיה פרי קודמת לקליפה וכמ""ש דשור שהקריב אה""ר היו קרנותיו קודמות לפרסותיו ועכשיו הפרסות שהם הקליפה קודמות לקרנות ע""י שאכל מעץ הדעת כמ""ש בזה. ולפ""ז משה ששמע הצווי קודם חטא העגל באמת שמע לעשות כלים ואח""כ משכן כי כן היה צריך בעת ההיא וכן הוא מסודר בפ' תרומה קודם כלים ואח""כ משכן. וזה היה חלוקת משה עם בצלאל כי באמת מעשה העגל היה להורות תשובה וכן היה באמת שעשו ישראל תשובה מאהבה עד שהיה העון מתהפך לזכות וכמו שבארתי בפ' ויקהל בפסוק ויבואו האנשים על הנשים עיי""ש. ואם כן יקשה מאד מדוע לא שב התיקון למקומו והיה צריך להעביר חטא העגל מכל וכל. אמנם הנה אמרו שהקב""ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל בעלי תשובה שלא יבינו מלאכי השרת כי מה""ש אינם מסכימים על התשובה רק נפש החוטאת היא תמות וקטרגו באמת שלא יכופר עון העגל כדאי' במדרש ולזה אעפ""י שהקב""ה חתר חתירה וקבל תשובת ישראל מכ""מ לא היה באפשר להחזיר התיקון למקומו מפני המקטרגים כי עיקר התיקון שלא יהיה שום מקטרג כלל וכאן בעיקר הדבר היו מקטרגים הרבה. וידוע שעולם) האצילות הוא סתר עליון ששם המסתתר בחביון עוזו אל אלים ושאר כל העולמות הוא רק צל לעולם האצילות. והנה משה שהיה דבוק בעולם האצילות ששם מקום ימין הפשוטה לקבל שבים היה סבור שהוסר פגם החטא מכל וכל לזה לא שינה מבתחלה להיות פרי קודמת לקליפה וצוה לעשות כלים תחלה משא""כ בצלאל שהיה במדרגה למטה הימנו וידע באמת בעולמות התחתונים שהמלאכים אינם מסכימים לתשובה ויש מקטרגים רבים עד שא""א להעביר החטא מכל וכל לזה אמר לעשות משכן תחלה ואח""כ כלים כמנהג העולם עתה שקליפה קודמת לפרי ועז""א בצל-אל היית וידעת בצל אל דייקא היינו שאתה היית בעולם המלאכים שהוא צל לעולם העליון משא""כ משה שהיה דבוק בעולם האצילות לא ידע מכל זה. ובזה תנוח הדעת איך יתכן שבצלאל ידע מה שלא ידע משה ודוק:"

ובזה יבואר על נכון מ"ש אלה פקודי המשכן וכו' ע"פ מה שכ' במדרש הנעלם (דף כ"ט) כשאמר משה מחני נא מספרך אע"ג שמחל הקב"ה לישראל מכ"מ נתקיימה קללתו שבמעשה המשכן בפ' תצוה היה ראוי להזכיר את משה בכל דבר ונמחה משם. וצריך לבאר מדוע נמחק דוקא במעשה המשכן. ונראה עפמ"ש בערכין דאם היה משה בונה המקדש בא"י לא היה כל אומה ולשון שולטת בישראל. וי"ל דמזה הטעם דנצרך משכן להיות משכון על עונותיהם של ישראל לטובתם כנ"ל לזה לא הזכיר שמו בפ' תצוה לבל יהיה מעשה משכן מתייחס ע"י משה ולא יוכל להחרב ולהיות למשכן בעד ישראל. ובזה י"ל מ"ש ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך שרמז בדבריו בין אם ישא לחטאתם בין לא ישא ימחנו מספרו עכ"פ במעשה המשכן לטובת ישראל כדי שיוכל לשפוך חמתו על העצים והאבנים. ונקדים עוד דקודם מעשה עגל היה העבודה בבכורים ואח"כ היה העבודה בלוים והטעם כי יעקב קנה הבכורה להיות הבכור קודש לה' והנה קודם עון העגל היה ראוי יעקב להיות בכור קודם לעשו כי היה פרי קודמת לקליפה כנ"ל משא"כ אחר חטא העגל שנעשה קליפה קודמת לפרי אם כן עשו הוא הבכור וא"א ליתן העבודה לבכורים לזה נטל יקר מבכורים ונתנה ללוים. והנה משני הענינים האלה הוכיח בצלאל שלא נמחק עדיין חטא העגל מכל וכל כיון שמחקו למשה ממעשה המשכן ועתידה להתמשכן וגם שנתנה העבודה ללוים. וז"ש הנה אלה פקודי המשכן משכן העדות שנתמשכן בעונותיהם של ישראל וזה בא מסבת אשר פקד על פי משה מפני שנפקד ונחסר מהפרשה מה שהיה עפ"י הצווי כי לא נזכר בפ' תצוה ועי"כ אין מעשה המשכן מתייחס אליו להיות קיים לעד זאת שנית עבודת הלוים שנטלה העבודה מבכורים ע"י חטא העגל ונתנה ללוים הרי דלא נמחל החטא מכל וכל ועי"ז ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ה' לעשות משכן ואח"כ כלים: