(שמות לח כד) כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש. יל"פ עפמ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ופרשו קדמונינו כי ידוע שהשמש הוא ראש בחשיבות לכל כוכבי לכת וכל השבעה מתכיות מוצקים ומקבלים כחם מז' כוכבי לכת וזהב מתייחס לשמש וע"כ היה מלאכת עובדי השמש לעשות כוונים למלכת שמים והסך לה נסכים עפ"י הורדת השפע בכח ויתר ענינים להוריד כח פעולתה על שדהו להיות הזהב המושפע לכלל העולם הכל על שדהו. ובזה גזל את כל העולם כי שתו בשמים פיהם. והנה לעומת זה נטע שלמה המלך ע"ה אילנות במקדש שהיו מוציאים פירות של זהב כי ביהמ"ק הוא למעלה מן המזל ובהמ"ק של מטה מכוון נגד ביהמ"ק של מעלה שהוא בזבול למעלה מרקיע שבו חמה ולבנה ומעת הוסד בית ה' היה הולך כל השפע ע"י ביהמ"ק שהוא למעלה מן השמש וע"ז נשאו האילנות פירות וז"ש עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו. אך כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו מרום מראשון במזלות שהוא השמש מקום מקדשנו ולפ"ז מיום שנבנה המקדש הלך שפע הזהב ע"י המקדש. והנה השפעת הטבע ע"י כוכבי לכת נקראת מלכת השמים כידוע והיה בתחלה מלאכת חול ע"י הטבע ואח"כ נעשה מלאכת קודש למעלה מן הטבע וירד כל שפע הזהב ע"י ביהמ"ק וז"ש כל הזהב העשוי למלאכה הנעשה בעולם במלאכת הטבע עתה הוא בכל מלאכת הקודש:

ועוד יבואר עפמ"ש בפ, ויקהל דע"י שעשו ישראל תשובה מאהבה נהפך העון לזכות וגם זהב העגל היה כאלו נתנוהו למשכן וז"ש כל הזהב העשוי למלאכה אפילו זהב העגל נחשב לזכות בערך הזהב הנתון עתה בכל מלאכת הקודש:

וראיתי פי' נחמד בשם בעל כלי חמדה עפמ"ש במד' לא היה העולם כדאי להשתמש בזהב ולא נברא רק בעבור המקדש שיעשה ממנו וז"ש כל הזהב העשוי בעולם הוא בכל מלאכת הקודש: