(שמות לח כד) ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש. נראה לבאר למה בא החשבון דוקא בסך הזה. ונבאר תחלה מה שהיה העגל קכ"ה קנטרין כמנין מסכה כמבואר בזהר וכבר פרש"י בבכורות דקנטר הוא סלע של חול שהוא שקל של קודש. ולפ"ז היה בו סך י"ב אלף ות"ק שקלים. והנה אם נתנו כ"א מחצית השקל שכן צריך לתן בקדושה נמצא שלא נתנו רק א' מכ"ד מישראל שהיה ת"ר אלף והחשבון מכוון כי מ"ח פעמים י"ב אלף ות"ק עולה ת"ר אלף ובזה יובן היטב מה שכ' בחלק שאין לך כל פקודה שאין לה אחד מכ"ד בהכרע לטרא של עגל והוא פלאי אך כי אחד מכ"ד מישראל נתנו חלק לזה הוא אחד מכ"ד לתשלומין וע"ז תפס הלשון בהכרע ליטרא ודוק:

והוא נגד כ"ד זיני דמסאבותא שהטיל הנחש בחוה וחזרה במעשה העגל מנין ואיבה לזה בסוף כ"ד דורות נגבה חטא העגל ועיין במג"ע אופן ר"ח באריכות. וסך שנתנו עתה הוא פ"ז אלף ת"ש ושלשים שקלים והם שבעה פעמים נגד זהב העגל ועוד ר"ל שקלים נגד הכרע ליטרא של זהב העגל שעלה לג' שקלים ערך רביע שקל בקירוב לכל קנטר ושלמו שבעה פעמים כמ"ש. וזה על דרך הכתוב אל תבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו ונמצא ישלם שבעתים שנדרש על מעשה העגל שגנבו פני שור מהמרכבה ושלמו זהב שבע פעמים כמ"ש: