(במדבר כה יא) פינחס בן אלעזר השיב את חמתי. במדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו. ונראה פירושו עפמ"ש כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו והענין מבואר במ"ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, כי באדם המעלה החיצונים מתקנאים מאד ומתגרים בו להחטיאו. וכל שנעשה לו נס לשדד מערכת הטבע בשבילו מתקנאים מאד במעלתו שנעלה על כל המערכה ומתגרים בו עד שיחטיאו אותו ועבירה מכבה מצוה ומנכה לו מזכיותיו ולזה באברהם אחר מלחמת המלכים שנתירא פן ע"י שנעשה לו נס למעלה מן הטבע יתגברו עליו להחטיאו א"ל הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך מן החטא להגין ולהציל ומצד זה שכרך הרבה מאד שלא ינוכה מזכיותיו. והנה בשבת (דף נג ע"ב) מעשה באחד שלא היה לו שכר מניקה לתת ונעשה לו נס ונפתחו לו דדים כשני דדי אשה אמר רב יוסף כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס גדול כזה וח"א כמה גרוע אדם זה שנעשה לו נס ולפמ"ש לא פליגי דמר אמר על התחלת הנס שבודאי לא יעשה נס לאדם שאינו ראוי לשדד המערכה בשבילו ומר אמר דעתה אחר שנעשה לו הנס כמה גרוע הוא דמנכין לו מזכיותיו:

אך יש עצה לזה אם יזכה את הרבים. וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. וא"כ יהיה בטוח מחטא ולא ינוכה לו מזכיותיו. וז"ש בל יאמרו שאין מגיע שכר לפינחס כי עשרה נסים נעשו לו במעמד ונוכו זכיותיו, אך הא במעשה זה זכה את הרבים ויכפר על בני ישראל וז"ש פינחס בן אלעזר השיב את חמתי ובדין הוא שיטול שכרו: