שם דף ח' ע"א על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא א"ר חנינא זו אשה. רנ"א זו תורה. רנבי"א זו מיתה ורי"א זו קבורה, מר זוטרא אמר זו בית הכסא. המציאה הוא ענין שיתחדש על האדם מדבר המיועד לו מעת בריאתו שעז"א לעת מצוא. ואר"ח זו אשה. בו יזווג הגוף עם בת זוגו להקים מינו, ר' נתן אומר זו תורה בו תזדווג הנפש עם בת זוגה שהוא החכמה העליונה. והתולדה היוצאת הוא השאר אישו. כענין שאמרו תולדותיהן של צדיקים תורה ומעשים טובים וזה בהשקיף על התחלתו. ורנב"י מביט על העת של תכלית האדם וסופו. שנגד זווג הנפש להשאר אישו בא המיתה שהוא הפרד הנפש ששבה עצם נבדל אל הנצחיות, ור' יוחנן מביט על אחרית הגוף אחרי יוליד מינו שהוא הקבורה להבלות בעפר עד עת התחיה כמ"ש חז"ל אמרו ליה רבנן לר' זירא בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר א"ל ווי לן דמיתנן א"ל אנן מה נעני אבתרך, הי תורה והי מצוה דמגנא עלן, ר"ל כי מן ההלולא שהוא הזווג להשאר המין זוכרים בהמיתה שזה המסבב הצורך להשאיר המין, אולם הלא חלק אחד באדם שישאר באיש, ע"י זיווגו עם תורה ומצות, עז"א הי תורה והי מצוה, ומר זוטרא מביט על כלל מה שיעבור על האדם בימי חייו שאינו רק הכנה להשלים תמורת הניתוך שכל פעולת החי זולת מה שיעשה לקיום מינו ולהשאר אישו, הוא הבית הכסא שבו דוחה המותרות להיות מקום אל מזון חדש שינתך שנית ויושלך הזבל לחוץ. וע"כ אמרו במערבא דהא דמר זוטרא עדיפא מכולהו: