שבת דף י רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. רבא שדי גלימא ופכר ידא ומצלי אמר כעבדא קמא מריה אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא. כי איכא צערא בעלמא שדי גלימא ופכר ידא ומצלי, אמר כעבדא קמא מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותא אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והוא סבור זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. רבי ירמיה הוה יתיב קמא דר' זירא והוי עסקא בשמעתא נגה לצלויי והוה קא מסרהב רבי ירמיה קרי עליה ר' זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. מחלקים בענין עצמות התפלה, רבא בר רב הונא סובר שעקרה הוא לסדר שבחו של מקום ודומה כשר הבא לשבח את המלך שראוי שילבש בגדים יקרים עד שיהיה חשוב שישא המלך משאות מאת פניו, וע"ז רמי פוזמקי ומצלי. ורבא סבר שעיקר התפלה שאלת צרכים, וצריך לדמות כרש השואל, תפלה לעני כי יעטוף. וע"ז שדי גלימא כעבדא קמא מרא. ר"ל כעיני עבדים אל יד אדוניהם. ורב כהנא סבר דהא והא איתנהו בה והכל לפי הזמן שבעת שיש שלום בעולם צריך להודות ולשבח על העבר, ולזה צריך להתראות כשר וחשוב, ובעת הצער צריך לחנן כרש ואביון, ובזה עצמו מחולקים רבא ורב המנונה שרבא לשטתו דסובר דהתפלה הוא רק שאלת צרכים סבר שאין להאריך בה. ולעשות ממנה עיקר אחר שאינו בא רק לבקש צרכים הגופנים שהם חיי שעה צריך לקצר בה מפני התורה שבאה להשלים את נפשו בחיי עולם, ועז"א מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, ורב המנונא סבר שעיקר התפלה הוא לפאר גדולת הבורא ורוממותו. וזה ג"כ עבודה מיוחדת למקום ומביאה אל אושר האחרון. ועז"א זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. קרי עליה ר' זירא מסיר אזנו וגו' ר"ל כי מעלת התורה רבה מאד על מעלת התפלה, כי התורה היא שכל אלהי, ובעת שעוסק בה ונפשו מתעצמת בשכל אלהי ובזה דבקה עם אלהים ומתאחדת עמו. ועז"א העוסק בתורה שכינה שרויה עמו. משא"כ המתפלל הוא מבקש המלך בהיכלו. ודומה כמי שהולך אל חצר המלך להתקרב אליו ולבקר בהיכלו (וזה ההבדל בין אני את דכא ובין אתי דכא) מעתה מי שעוסק בתורה שאז המלך העליון עמו ומתאחדת עם נפשו. והוא עוזב הלמוד בשביל התפלה דומה כמו שבא המלך אל ביתו והוא מניחו והולך אל חצר המלך לבקשו שם ולבקש מאתו דבר. שזה עוזב ופוגם כבוד המלך, ועז"א גם תפלתו תועבה: