Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש ליבייהו. תנא להו רב חייא בר רב מדפתי ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית, אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב הכא ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. האדם יש לו שלמות ראשון ושלמות אחרון, השלמות הראשון הוא חיי הגוף והצלחת ובריאתו ושימצא צרכיו ופרנסתו. ושלמות האחרון הוא אושר הנפש והשארת נצחיותה. ושניהם מתדבקים זה לזה. כי ע"י שהנפש מורכבת בגוף ונקשרה עמו היא תלויה בו ומרגשת בחסרונו. וא"א שיצייר מושכל בעוד שיש לו רעב חזק או צמאה או קור כמ"ש הרמב"ם, ומצד זה נחלקה התורה לב' חלוקות, מצות הבאים לתקן הגוף וחיי המדינות, ומצות הבאים לתקן את הנפש, והם חקים ומשפטים. והנה ה' חלק הנהגתו לשני דרכים. א' הנהגה הטבעית שכוון בששת ימי הבריאה שמצד זה עולם כמנהגו נוהג. ומצד זה יתוקן חטא האדם. עפ"י הטבע בהנהגה המדינית והם חלק המשפטים שבתורה, הנהגה השנית הנסיית שתלוי בהשגחת ה' על עמו שנסבבת ע"י התורה, ואל קוטב זה סובבים המצות שבין אדם למקום. וע"ז דיין הדן דין אמת נעשה שותף במעשה בראשית דוקא היינו בהנהגה הטבעיית. מעתה כמו שהנהגה הטבעיית קדומה בזמן להנהגה הנסיית. כן צריך להקדים המשפטים הבאים לתקן חיי הקיבוץ לחלק התורות. וע"ז ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב, שהגם שהכתוב אומר שלא כל היום שפט. כי הגבול חלק מן היום אל הודעות חקי אלהים ותורותיו, מ"מ יען שהקדים חלק המשפט, וקבע תחלת ישיבתו עבורו מספר שעיקר ישיבתו היה לשפוט את העם, כי לא יתכן השלמות האחרון בעוד שלא יתוקן הקיבוץ בחיי המדינות, ואח"כ ויעמוד העם בשביל חקי אלהים ותורותיו. ודקדק ממ"ש מן הבקר עד הערב, שהוא אינו מדוקדק אחר שהעמידה לא היה כולה בשביל המשפט, שנעשה שותף עי"ז בהנהגה הטבעיית שלה משפט הקדימה, וע"כ שם אותה ליסוד מוסד, וכאשר שאלו יתרו. השיב שלא על המשפט לבד מתעכבים פה רק כי יבא אלי העם לדרוש אלהים במצות שבין אדם למקום. וגם כי יהיה להם דבר בא אלי במשפטים שבין אדם לחבירו. והם מקדימים המצות להמשפטים, אם מצד שהם קודמים במעלה, אם מצד שהם כוללים תמיד ועז"א כי יבא אלי העם. לא כן המשפט שהוא רק בין בעלי הריב. שעז"א כי יהיה להם דבר בא אלי. אבל משה הקדים חלק המשפטים שקודמים בזמן. ועז"א ושפטתי ואח"כ והודעתי, ועז"א וכי יעלה ע"ד שמשה יושב ודן כל היום תורתו מתי נעשית. ר"ל והלא בקרא כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו והוא זולת המשפט, וע"כ מ"ש במשפט ויעמוד העם על משה בא ללמד כל דיין הדן דין אמת וכו':
אמנם המשקיף ימצא מבואר במ"ש תחלה ויעמוד ויתרו אמר נצב, עפ"י ההבדל המבואר אצלי בין עומד ונצב, עמידה הוא רק היפך הישיבה, ונצב מורה על החיזוק. ובא ברוב על בע"ח הנצבים לרוב או על העומד לפני השופט. וע"כ באמת היה עמידה. כי באו לשמוע תורה ומצות. רק יתרו לפ"ד שחשב שהכל בעבור המשפט אמר נצב: