ב"ק דף יז א"ר משום רשב"י מ"ד אשריכם זורעי על כל מים, כל העוסק בתורה ובג"ח זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, אין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וזוכה לנחלת שני שבעים, זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף, וזוכה לנחלה כיששכר דכתיב יששכר חמור גרם, איכא דאמרי אויביו נופלים תחתיו כיוסף דכתיב ביה עמים ינגח יחדו, וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. שלמות האדם נחלק בעיון ובמעשה, החלק העיוני הוא התלוי בכח נפשו לבדו להמציא היו לא ניתא אל הפועל עד שתהיה עצם נבדל, ושלמות המעשה תפעול בעזר הגוף, עת ישמע לעצתה, כאשה כשרה העושה רצון בעלה, והנה הנפש מצד ביאה לעוה"ז לעשות פרי קדש הלולים בחלק העיון נמשלת לעץ נטוע המוכן לעשות פרי, כי כן כח זה כבר נטוע מכבר, רק ע"י השתדלות עיונה תשקהו ותרטיבהו להוציא את פריו, ובזה נמשל עסק התורה המוציא שלמות התורה והעיון למים שהוא המלחלחת את הזרוע ונטוע ומשקה אותו, להוציא פריו אשר בו בכח אל הפועל. אמנם חלק המעשי נמשל לזריעה ונטיעה חדשה אשר יזרע על חלקת נפשו, כי דברים אלה לא נמצאו בנפש בכח כלל, רק יוכל האדם עליהם בעזרת החומר, וע"כ אומר אין מים אלא תורה ואין זריעה אלא צדקה, והבן.

אמנם העושה צדקה וגמ"ח שהוא דומה כזורעי על חנקת נפשו אלמות חדשות אשר לא היו בה מעולם גם הזרעים האלה צריכים למים, ואם הוא ג"כ עוסק בתורה המים האלה המשקים את הזרוע בה מתולדתה ישקו גם הזרעים החדשים האלה, וכח העיון המוציא אל הפועל שלמות נפשו אשר בכח מתולדה, יעזרו להוציא גם השלמיות החדשים אשר תקנה ע"י המעשים באמצעות החומר, והנה זה עצמו ההבדל בין כילה לנחלה, כי הנחלה היא הבאה לאדם מצד תולדתו, ונחלת אבותיו, והכילה לא יגיע לו רק בעת ימצא אשת חיל ביום חתונתו, וכן שלמות העיון מוציא מה שבכח הנפש מתולדה, וחלק המעשיי שבא באמצעות עזר החומר שנמשל אל הצורה כזווג איש ואשה כידוע, הוא הנמשל לכילה, הבאה בעת החופה וחיבור איש ואשה, וזה המשיל ליוסף שהיה עוסק בגמ"ח, וד"א אויבים נופלים תחתיו כשם שהכניע את חומרו וצרי הנפש, כן יכנעו אויביו החיצונים לפניו, וזוכה לבינה הוא התלוי בנפש לבדה: