שם ואמר רבה בב"ח בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלא תלת מאה פרסי וכו', אמרו בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין הוא התורה והמצוה ויש רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת נגד האברים והגידים. והנה בל"ת כלול ג"כ מ"ע, ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ובכפלים יהיו שלש מאות מצות מכופלים, ועז"א בין גלא לגלא ר"ל פתויי היצר יש כנגדו שלש מאות פרסה, ורומא דגלא הוא שכר המצות ע"י עולמות לכל צדיק וצדיק ג"כ שלש מאות תפס מנין המרובה, אבל העיקר ינוצח ע"י התורה וכמ"ש משכהו לביהמ"ד, ואמרו בעירובין (דף כא) במגילה עפה שראה רחבה עשר באמה וארכה עשרים, כד פשטת לה הוה עשרים על עשרים ופנים ואחור הוה ארבעים על ארבעים וכו'. והנה ענין פנים ואחור כי יש בתורה נגלה ונסתר ועיקר הנצחון הוא בנגלה ובמופנא אין יודע אתנו, וא”כ הוה עשרים על עשרים, וידוע במשנה פ"ג מכלאים דכל יניקה הוא שלשה טפחים וארבעים בזרא דחרדל כל אחד ג' טפחים ואמה שוחקות הוא וא"ו טפחים, וא"כ ארבעים גריוי ר"ל מדה הרי עשרים אמה על עשרים אמה שהוא מדת התורה, ועז"א וחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא, ר"ל עיקר עמידת הנמשלים לכוכבים והמה קטנים בקלות, וגם שמזל ישראל היא הלבנה שהיא הקטנה מכוכבי לכת רק פעם ששית מכדור הארץ, ורמא לי' גלא קלה לחברתי' בדרך משל כאלו תאות הרעות רוצים לשטוף העולם ואומר דמליא חוטי דחלא ע"פ מ"ש דהקב"ה רוצה לשטוף העולם בשביל ישראל הנמשלים לחול משכך חמתו ודו"ק. באופן אחר. מ"ש וחזינא בי מרבעתא דכוכבא זוטא קאי על מצות ציצית שאמרו מצוה קלה יש לנו ואמרו הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמש לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים כי ישמשו לו עשרה מכל לשונות בכל כנף וכנף וא"כ יהיה בכל הכנפים ארבעים מכל לשון ובבבא בתרא אומר דזרע בית כור הוא חמשים שקל וערך השכר היותר גדול הוא חמשים שקלים, וארבעים כורין הוא כערך ארבעים אנשים וכמה יהיה מכל לשון ומספר איך המצוה הזו מגינה באופן דרמי לי' גלא קלא לחברי' ואומר דהאי חוטא ר"ל חוט התכלת שהוא מיוחס לחול שסביב הים ע"ש שתכלת דומה לים וים לרקיע. באופן ב'. ע"פ מה שכתוב לפני שבר גאון ולפני כבוד ענוה, והוא דראה שיש להם מזל קודם התחלת הירידה. והנה יסוד האש הוא העולה הוא למעלה מג' יסודות ובפרט שהאש הלבן הוא הצלול מכולן. ועפ"ז יש לפרש מ"ש והתורה במה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. ועז"א האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיורתא ברישא במדרגה העליונה אשר יפול הנופל ממנה, אך זה לעו"ג, אבל לישראל אין מזל כמ"ש בשבת. והנה טעם אומר הקב"ה למשה אהיה אשר אהיה הוא לבל יאבד סברם לומר שגם הם נתונים נתונים המה תחת המזל כגוים אשר המה יושבים בארצותם. לזה הודיע להם שלא כן בני אל חי ישראל חבל נחלתו והוא ה' צבאות המושל בכל צבאות מעלה ומטה ומשדד הטבע כרצונו ואומר ומחינן על ישראל ודוק:

ואמר עוד בין גלא לגלא תלתא מאה פרסי ורומא דגלא תלת מאה פרסי זימנא חדא הוי אזלינן באורחא ודלינן גלא עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא והוי לי' כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא ואי דלינן טפי הוי מקלינן מהבלי' ורמי לי' גלא קלא לחברתה חברתי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתי' דניתי אנא ונאבדי' א"ל פוק חזי גבורתא דמרך מלא חוטא חלא ולא עברי שנאמר האות לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים ולא יעברנהו, ר"ל דהנה ידוע דיש שנים עשר מזלות טלה שור ודומיהם וכל מזל משמש בחדש אחד שהוא שלשים יום ומהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות שהוא בחודש תלת מאה פרסה. והנה מהשבעה כוכבי לכת עיקרם הוא השמש וכבר הארכתי בזה בקהלת, ואמרו האדם יולדהו האדם והשמש, והשמש מהלכת בתנועתה העצמיית המסבבת ממערב למזרח בשס"ה יום חלוק אותם לי"ב שעות שבהם הגלגל סובב האופק הנראה לעינינו ועולה בצהרים לנקודת נוכח הראש וחוזר ויורד תחת הארץ. יש בכל שעה בכל הי"ב חודש שלשים יום לבד מהה' ימים שיכריחם התנועה הנגדיית, והנה חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם שהוא שעה שלמה שהוא למ"ד יום בכל השנה שהמזל בראש המדרגה שהוא ג"כ מהלך שלש מאות פרסה, וחזינן בי' מרבעתי' דכוכבא זוטא, כי ידוע דישראל הם כבת הנוטלת עישור נכסים והעולם ששת אלפים פרסה וארץ ישראל ת' פרסה דל מזה שליש שהוא ימים ולא נשאר רק ד' אלפים ועשירית מזה ד' מאות, והנה בחצר המשכן היה סאתים והיה מאה על חמשים הרי דסאה אחת הוא חמשים על חמשים ובכור שלשים סאין כפל חמשים על חמשים לאמות יחידות הרי מיל וה' מאות אמות ושלשים פעם כזה הרי ל"ז מיל וחצי כפל ארבעים פעם כך הרי אלף וחמש מאות מיל, חלוק לארבעה חלקים כי ד' מיל הוא פרסה הרי שלש מאות וע"ה פרסה, ומסתמא זרע החרדל עולה יותר מזרע השעורין והוא כא"י שהיא ת' פרסה, [סוף פירוש המאמר לא נמצא בכ"י המחבר זצ"ל והמבין יבין לפרש על פי דרך זה]: