שם ו ע"ב כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות וכו'. כבר ידוע כי המחקרים המליצו חיבור החומר והצורה בחתוני חתן וכלה, והנה בזיווג הגוף והנפש כ"א י"ל סעודה בפ"ע. סעודת הגוף הוא הלחם אשר עליו יחיה, והנפש תהנה מסעודה זו אם יאכל כפי צווי ה', בברכה לפניה ולאחריה. ובזהירת המצות התלויים בסעודה. וזאת מזון הנפש. שהוא הסעודה שתעשה הכלה ויהנה ממנה החתן. ויש סעודה אחרת המיוחסת אל החתן שהוא מזון הנפש המשכלת בעיון ולמוד. והגוף יזון ג"כ מסעודה זו כי בהיות הנפש מקושרת עמו יהיה העיון באמצעות הכחות ההיולאנית הנקשרות בחומר וראשית המושגים תאסוף הנפש ע"י החושים שמביאים אליו עניני הבחינה מן עולם המוחש אל עולם המושכל. ואז תבנה הנפש מהם משפטים ומושגים וישובו להתחקות על השנל ההיולאני לחדשו להיות שכל נאצל. והנהנה מסעודה זו צריך לשמח את הנפש שזה ע"י שישתדל גם הגויה להתעצם בענין הזה ולתת חלק בו. כמ"ש אלמלי יצה"ר חדותא דאורייתא לא משכחת. כי שמחת העיון הוא ענין גופני. וכל שאינו משמחו רק מתעצב על טורח העיון ובזה נשבית הנפש מעיונה עובר בה' קולות, שרמז במ"ש קול ששון, והששון הוא הגלוי והשמחה צפונה בלב. וחבור ששון ושמחה הוא התלהבות הגוף והנפש. והן החתן והכלה בעצמם. ושניהם יתחברו בהודו ה' צבאות. לעבוד את ה' ולהשיג השכלותיו מצד שהוא ה' צבאות, בורא צבאות הבריאה בכללה. שלהשיג זה צריך חבור החתן והכלה. אם ישמחו זוכה לתורה שנתנה בה' קולות שאז התחברו הצורה והחומר במעמד הנבחר, שהקדימו נעשה לנשמע והשתתפו חמשה חושים החיצונים עם הפנימים אל העיון והמעשה: