Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם רב יהודא הינדואה משתעי זימנא חדא הוה קאזלינא בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדור לה תנינא, נחית בר אמוראי לאתויה, אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פושקנצא פסקיה לרישיה איתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה לה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא, הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוו הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדיה. הנה אמרו חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלי לא חטא אדם, היו לו לכל אחד שני נחשים א' משדרו למדינת הים והיה מביא לו אבנים טובות ומרגליות, וא' היה מפשיל רצועה תחת זנבו ומוציא זבל לגנתו ולשדהו, הענין כי כל אדם יש בקרבו שני נחשים כי הנחש ממליץ אל כחות החומרים המסיתים אותו לרע, ויש באדם כח המדמה המסיתו על העושר והכבוד, וכח המתאוה המסיתו לאכול ולשתות, ולשניהם הסית הנחש, כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעינים. והנה שני כחות האלה נבראו בעצם באדם לתועלת, כי בקשת המועיל והעושר אם משתמש בו לתכלית טוב ולעבודת ה' אינו רע, וכן הכח המתאוה צריך בהכרח כדי שימלא חית גופו כפי הצורך להשאר בקיום. אך אחר חטא אה"ר ימליץ שהוציא כח שני הנחשים האלה לרע והטילו בו ארס להשבית ע"י משלמותו. וז"ש שאלמלי לא חטא היה משתמש בשני הנחשים אשר בטבעו א' שהיה משדרו למדינת הים עבור אבנים טובות שהוא בקשת המועיל והעושר והשני להוציא זבל לגנתו ולשדהו למלא בקשת המאכל וכח המתאוה. והנה שני הנחשים האלה שהם שני הנחות הנטועים באדם המתעורר והמתאוה הם מחייב אחד לחבירו, כי אף אם יכבוש כח המתעורר, כל עוד שלא כבש הכח המתאוה אז בעת יגבר תאותו אל המאכל והמשתה והנאת הגוף יקום גם הכח המתעורר לבקש עושר וחפצים כדי להשלים על ידם כח התאוה, וכן בהפך כל זמן שתשוקת חמודות עושר ונכסים בוערת בלבו כן ילהיב גם כח תאותו למלא תאותו, ושני הכחות האלה הם מאפילים אור נפשו וכח שכלו, כי לא יחול השכל בלב המלא מתאות עוה"ז וחמודיו, ועכ"ז המליץ כי ראה אבן טבא שהוא כח הנפש והשכל דהדר ליה תנינא הוא כח התאוה, שסבב אותו ובנה עליו מצודות וחרמים להשבית מלאכתו. אתא פושקנצא הוא כח העורב והאכזריות הנמצא באדם שיכבוש יצרו ויתאכזר על עצמו לכבוש תאותיו, ופסקיה לרישיה שע"י כח זה בטל כח התאוה (והמליץ תחלה שבר אמוראי שנחית לאתויי היינו להשתמש בכח השכל, בא תנינא לבלוע הספינה ולהחריב הגוף ע"י כח התאוה כנ"ל) אבל אז אתא תנינא אחרינא היינו הכח המתעורר ואחיו שע"י שיצא לבקש עושר וכבוד קם ונתעודד והדר אתא בעי בלעא לספינתא עד דאתא ציפרא פעם שנית ובטל גם כח זה, באופן שנקה אח"כ מכל תשוקת החומריים ואז שקליה לההוא אבן טבא שדיא לספינתא, ר"ל אז יכול להשתדל בכח שכלו ולהושיב על ידו אדירות ונצורות, הוה צפרי מליחי בהדן, מצייר כי כל המצות אשר בם יגביה האדם עוף מן הבשריות אל הרוחניות, טרם שממית תאותיו וטרם שלוקח את המרגלית שהוא השכל הזך אל ספינתו הם כולם צפרים בלי כנפים שאין להם כח לעופף ולהגביה אל הרוחניות רק הם משומרים כצפרים מתים מלוחים שהם מתים ואין בהם חיים נפשי שהוא השכל הנופח רוח חיים בפעולותיו, ומ"מ אינם נבטלים לגמרי, רק הם מלוחים ומשומרים לעת תחול רוח השכל לפעמו אז גם הפעולות אשר עשה תחלה רק מצד ההרגל ומצות אנשים מלומדה, תבא בהם הרוח ויחיו ויעופו, וזה המליצה שהצפרים המלוחים התחילו לפרוח (ומבואר בזוהר אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחית לעילא, וע"י שיעשה אח"כ בכוונה רצויה יתקן גם מעשיו הקודמים):