Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם אדם נברא בע"ש ומפני מה שלא יהיו המינים אומרים שותף היה לו במעשה בראשית, ד"א שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית, ד"א כדי שיכנס למצוה מיד, ד"א כדי שיכנס לסעודה מיד, משל למלך שבנה פלטין ושכללו, ואח"כ הכניס לתוכו אורחים שנאמר חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה וגו' חכמות בנתה ביתה זו מדתו של הקב"ה שבנה את העולם כולו בחכמה, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי בראשית, טבחה טבחה כו' אלו ימים ונהרות וכל צרכי עולם, שלחה נערותיה ותקרא אלו אדם וחוה על גפי מרומי קרת, רבא רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא, תחלה על גפי ולבסוף על כסא. נתן ד' טעמים מדוע נברא האדם באחרונה. א) מצד הסבה הפועלת שבארנו שהוא החותם שהניח הפועל המיוחד על שני העולמות המשונים אשר ברא העליון והתחתון שזה רוחני וזה גשמי, זה קיים באיש וזה בזמן ויאמרו שותף היה לו, שהא' ברא העולם הרוחני והשני העולם הגשמי ויאמר שהגשמי והרוחני יש לו שני התחלות משונים, וכן ברא באחרונה בריאה מורכבת משני מיני הפעולות שהוא האדם המורכב משני העולמות. ב) מצד הסבה החומריית שחומר האדם הוא הגרוע מכולם שכל הקודם בבריאה חומרו חזק מהמאוחר שהוא מורכב יותר, וז"ש אם תזוח דעתו עליו יאמרו יתוש קדמך ולו יתרון מצד חמרו. ג) מצד הסבה הצוריית שנפשו האלהית שהיא צורתו אינה מתולדות העוה"ז הנתונים תחת חוקי הטבע, המוכרחים לפי חוקים קבועים מוגבלים בלתי משתנים, משא"כ הנפש פועלת לפי ענינים בחיריים שכליים עד שמצד יצדק בה המצוה, שאין מצויים רק להחפשי במעשיו, ואח"כ שבששת הימים הגבלו חוקי הטבע, וביום השביעי שבו שבת מחוקי הטבע וגבל האפשריות שיפעול בעולמו לפי חוקי הבחירה שהוא הדרך הנסיי המפר חוקי הטבע ופועל לפי חוקי הרצון, וזה נמשך לפי רצון האדם ובחירתו לטוב או לרע בהכרח לברא את האדם ביום הששי העומד על שני הגבולים בין הימים שקדמו שבהם הקבעו חוקי הטבע, ובין יום השבת שאחריו שבו הוסד הדרך הבחיריי הנסיי הבא בסבת המצוה ולרגלו שכן האדם כאחד מבני הטבע לפי גופו, וכבריאת יום השבת שבו נשבתו חוקי הטבע מצד נפשו. ד) הסבה התכליתית, אחר שכל הקודם בבריאה אמצעי להמאוחר שהוא תכלית אליו ולכן המאוחר נזון מהקודם, החי מהצומח, האדם מהחי. והאמצעי קודם אל התכלית כמ"ש בפסוק כל שתה תחת רגליו, וז"ש משל למלך שבנה פלטין וכו' ואח"כ הכניס אורחים, וע"ז מביא הכתוב חכמות בנתה ביתה מבאר טעם הא' שהעולם נבנה כבית, העולם השפל והעליון ולהורות שהכל מעשה בונה מיוחד כמ"ש שברא העולם כולו בחכמה נבנה האדם באחרונה כנ"ל, ועל טעם הג' אמר חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי בראשית. ר"ל ימי החול ושבת כנ"ל, ועל טעם הב' אמר טבחה טבחה, ועל טעם הא' אמר על גפי, על כסא, ר"ל שמצד החומר הוא על גפי ומצד הנפש על כסא החכמה מזכרת לו שהוא על גפי ויתוש קדמך ואשת כסילות מזכרת לו מעלתו שהוא על כסא ודוק:
מגלת אסתר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי, אי' במדרש כי הגידו לו את עם מרדכי אלו רבנן, נראה פירושו דידוע שמרדכי לא השתחוה מפני שהמן תלה צלם בצוארו, והוה ע"ז ע"י שתוף, וישראל מוזהרים על השתוף, והמן שרגז עליו ע"כ סבר דשתוף מותר, וי"ל שהוכיח זה מנעשה אדם כמ"ש במדרש שא"ל נותן פתחון פה למינים וא"ל הקב"ה שבא להורות מדת ענוה, וא"כ עדיין אין טעות, די"ל דבא להורות ענוה. אך ידוע דת"ח מותר להיות בו שמיני שבשמינית גאוה, וז"ש כי הגידו לו את עם מרדכי אלו רבנן ראה שאין לומר להורות ענוה לדעתו וטעה על שתוף, לזה רצה להוציא כל מזמותיו:
תהלים ס' ח' מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי, יש לדקדק מה סמיכות לאלה השנים יחד, נראה לפרש עפ"י מ"ש במדרש (פ' מטות) וימסרו מאלפי ישראל וכו' ומקשה הלא הקב"ה אמר למשה שילחם בעצמו עם מדין ולמה שלח אחרים, ומתרץ מפני שנתגדל בארץ מדין שנשא אשה משם, לא רצה להצר להם, וי"א שזה מדין אחרת, רק משום שפנחס התחיל במצוה והרג את המדינית הוא יגמור מצותו, וא"כ מכאן מוכח א' משני דברים או שאין להרע למקום שנתגדל משם, או שראוי גמר המצוה למי שהתחיל בה. והנה דוד בקש בזה המזמור שיגמור לכלה ולהתם מלכות אדום, ובתוכם גם עמלק שבא מזרעו, ולא היה זה הגלות החל האחרון ובא בטענה שהוא ככר התחיל בה. וכבר מוכח דבר זה ממה ששלח את פנחס על מדין. אך י"ל טעם הראשון. לז"א מואב סיר רחצי שידוע שנשמת דוד היה במואב ומשם באה הפרדה הטובה רות המואביה, וז"ש מואב סיר רחצי שהוא הסיר שהייתי רוחץ בו שניצוצי היה טמון שם ואעפ"כ אשר מדד את מואב שני חבלים להמית, וא"כ הרי שאין כסברא הראשונה, ומוכח מזה כתירוץ השני, לזה על אדום אשליך נעלי שיגמור הכליה שלהם:
ישעיה מ"ח א' שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה, יש לפרש עפמ"ש בשם יונת אלם כי סוד הנודר ואינו מקיים או הנשבע ואינו מקיים גורם שנוטל הממונה על מאמר פיו אותה מצוה שמחוייב לעשות נשאר גרוע ממנה עד ישלים חיובו בפועל וכל אשר עליה קאי בבל תאחר ועד שלא יצאו ידי חובתו הוא שליח המצוה שבא אצלו במזיקים שנבראו בין השמשות ולא הושלמו יצירתם לטוב, ע"כ. והנה מה ששמעינן שע"י המצוה בורא מלאך הוא משום שישראל גבוהים ממלאכי השרת, וא"כ למה נשבעים בשם ה' ואינם מקיימים שעי"ז לא נשלם יצירת המלאך, ובזה יובן היטב מ"ש בתנחומא ויצא אחר אדם נדרו מלאכים מזכירין עונותיו אותן המלאכים שלא השלימם: