שם דף ט"ו ע"ב א"ר טבי א"ר יאשיה מ"ד שלש הנה לא תשבענה. שאול ועוצר רחם. מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא. והלא הדברים ק"ו. מה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין הימנו בקולי קולות מכאן תשובה לאומרים אין תחה"מ מן התורה. ביאור הדברים נ"ל עפמ"ש (סנהדרין) שאל האי מינא לר"א אמריתו דשכבי חייא. דחיי שכבי. דשכבי חייא ? א"ל. מה דלא הוה הוה מה דהוה לא כל שכן. נמצא שיש ק"ו אם השם עשה את האדם בתחלה מאין ליש, והוציאו אל המציאות כ"ש אחר שהיה במציאות ושב אל העפר. שהעבר הוא הכנה אל הויה שאחריה. שלפני ההויה שאחריה הוא רק פשיטות צורה ללבוש צורה אחרת שזה נכלל הבריאה שהם חומר והצורה והעדר. ובודאי שיקבל אח"כ צורה אחרת. אמנם כמו שאי אפשר שיתחדש הויה חדשה אם לא אחר העדר הקדום. ולא תקבל הטפה הזרעיית צורת הולד אם לא אחר שנשחת צורתה הקודמת ושבה אל האפס והאין המוחלט. כן אי אפשר שיקבל האדם צורת התחיה אם לא אחר העדר הגמור. ועז"א עתידי צדיקי דלהוי עפרא דכתיב ושב העפר על הארץ כשהיה ואז והרוח תשוב כמ"ש במעשה דר'. וזה הלמוד שלמד בכאן ראיה נכונה על תחה"מ מעוצר רחם כמו שרחם מכניס ומוציא כן שאול מכניס ומוציא. ר"ל כמו שהרחם תחלה תפסד הטפה הזרעיית. ועי"כ מוציא צורה חדשה שהוא צורת הולד, כן השאול אחר שיפסד צורת האדם יוציא צורה אחרת מעולה ושלמה שהוא צורת החיים בתחה"מ. ומוליד ק"ו מה רחם שמכניס בחשאי, שהדבר שמכיסין לתוכו היה דבר שאין בו ממש, ומה דלא הוה הוי. כי זה בריאה ממש מאין ליש. כי הטפה הזרעיית דחוקה היא מצורת אדם ואעפי"כ מוציא צורת אדם מתוקן בשלימותו. כ"ש שאול הוא הקבר שמכניסין בו בקולי קולות. שמכניסין בו דבר ההוה. עד שמשמיעין על הנפטר קולי קולות. על דבר היש ונמצא בשלימותו שנבטל ממציאותו. על אחת כמה וכמה. שמוציאין ממנו אחר העדר בקולי קולות. דבר מתוקן יקיצו וירננו שוכני עפר בקולי קולות כי יקיצו ויתעוררו מעפר ישני עולם. וזה תשובה להאומרים אין תחה"מ מן התורה כמ"ש תשובת ר"א להאי מינא: